מבבלגת לעצמי את השכל

משהו מתחיל להתחולל
משהו כבר מחלחל..
אפילו החליל שלה מחלל..

זה בזכות הדלת הצרה שנפתחה..
שהחריץ שלה מרמז..
מרמז את בא האביב..
יש הזדמנות לחוש בו..
אבל רק מהחריץ-
ככה במנות קטנות..
להציץ..

זה מתחיל להעיר אותה
היא שומעת בתוכה רחשים
גם בתוכה מתחיל אביב.

היא תמיד אהבה אותו..
היא אפילו בחרה להיוולד בתוכו..
באביב.

החורף מתחיל להשיל את עצמו משמיכתו החמימה
אמו שמש מתחילה להוריד לו את הסוודר
הוא מתקלף..
ומחליף את פרצופו לירוק
לקשת של ירוק
מרבדים של ירוק..

הצבעים של האביב מתחילים לרקום את סיפורם
והיא..
היא אוהבת סיפורי אביב..
הם מקושטים בשלל צבעים..

**************

תמיד צומח בי משהו חדש באביב..
מעניין מה יצמח באביב הקרב הוא בא

יש אלמנט של אהבה באביב..
הטבע מבליט את עצמו,מקשט את עצמו,מתייפיף..
מתגנדר לו..
הוא מרגיש את הפוטנציאל לצמיחה,לחיבור,הוא מאוהב בעצמו..
כל הפרחים מקשטים את האדמה,העצים יוצאים לחגיגה ומוציאים מהארון את שמלת הנשף שלהם-העלים , החרקים יוצאים מביתם החורפי ושרים את שירתם..מחפשים להם בנות זוג..,
הציפורים שרות ..
הכל בהרמוניה...,נשמע אוטופי..
אבל כן,אני מרגישה שזה קורה לי גם בתוכי,אני מרגישה את הפוטנציאל לצמיחה...,הרגש שבי פורץ החוצה-כמו נבט שפורץ מהאדמה ומחפש את אור השמש-ע"מ לצמוח...,יש ציוץ ציפורים שורשי שנולד בתאי גופי,בתוכי.
כמו שעון מעורר...שמעיר אומר "הגיע הזמן ש..."

יש ריח של אהבה באויר..
מריחים?