מבבלגת לעצמי את השכל

החיו?ת, שבזכרון נושן

היא הייתה ילדה..
ילדה קטנה מאוד..
אבל רק הגוף שלה העיד על כך..
בתוך הגוף,הייתה לה אישה
אישה שמתבוננת על העולם
ומבינה
מבינה עד כדי כאב
...
היא ישנה את שנת צהרי יום שישי עם אמא במיטה..
ריח הבישולים באויר
והניקיון מפיץ ניחוחות של ברק.
אבא מגיע,עם השותף לעבודה..
נכנס אליהן לחדר..
מבקש מאמא לקום,להכין להם קפה..
אמא אומרת "אני נחה,תכין אתה"..
הילדה מתחננת בליבה-"אמא קומי,תכיני,אח"כ אבא יכעס"
אמא עומדת על שלה..
אבא נותן לה משיכה בשיער...מרמז על הבאות..
הילדה מתכווצת,הלב שלה רועד מפחד
אבא הולך לחבר...
הילדה מתפללת שהחבר לא ילך..,כי אחרי שהוא ילך,אמא "תטופל"..
אבל אי אפשר לעצור את הזמן,והחבר הולך..
ואבא מגיע..
הילדה הולכת לחדרה,מתיישבת על מיטתה,עם אחיה שגדול ממנה בשלוש שנים..
ולפתע מתחילים בחלל השקט הרועש רעשי רקע מפחידים..
אמא צועקת...חוטפת
הילדה ואחיה בחדרם,שומעים את מה שקורה,אבל לא רואים,ורק יכולים לדמיין,ולא רוצים לדמיין את מה שקורה לאמם עכשיו...
אבא צועק....
והילדה..
הילדה מנסה להיות חזקה,מתסירה את בכייה מפני אחיה הגדול..
אם היה לה כח,אם היא הייתה בגוף של "גדולה" היא הייתה נכנסת,ומפוצצת את אבא מכות.
אבל היא קטנה,וגופה חלש.
מגיע ערב..
ממש "השקט של אחרי הסערה"
הילדה ואחיה בתוך בועה של הלם..
בתוך בועה של פחד
והילדה..
הילדה רוצה לעטוף את אמה..,לחבק אותה אל זרועותיה ולומר "אמא..אני שומרת עלייך,אמא אני מלאה אהבה אלייך..אני רוצה שיהיה לך טוב,אל תבכי"
ואבא,בערב..
מעמיד את אמא בסלון..
לפני ילדיה..
ואומר "אמא היום טעתה,ועכשיו היא צריכה לבקש סליחה"
ואמא עומדת,ובוכה...ומבקשת מאבא סליחהנ,מבקשת מילדיה..
והילדה הזו..מביטה לאמה עמוק לתוך העיניים ואומרת לה דרכן,דרך השתיקה "אמא..אל דאגה,אני יודעת שלא את זו שצריכה לבקש סליחה,אני יודעת שאת עכשיו עושה הצגה,רק בכדי שאבא לא יחזור על מה שהתחולל"...ואת מחבקת את הילדה ואחיה אל חיקך..
והילדה..
היא כ"כ מבינה
גרה בתוכה אישה..
היא מבינה את הכל..
ומחבקת את אמה בשתיקה..

אמא יקרה..