מבבלגת לעצמי את השכל

אדמה...
רגבים רגבים..

אדמה..
יש לה ריח..
יש לה מרקם..
היא טומנת,מחביאה..
היא גם מצמיחה
החוצה...

אדמה..
יש בי אדמה.
אדמתי יבשה,התקשתה..


*******************

אחרי העבודה..,מתה להתאורר קצת,לצאת,לרקוד..
שולחת SMS לחברה. אנחנו מחליטות לצאת...
ואני עייפה,אחרי יום ארוך..,לא אכפת לי, רוצה לפרוק מאדמתי- אולי מגופי,אולי מנפשי את שכבת האדמה היבשה שהתקשתה לה בתוכי.
האדמה הזו...,היבשה,הקשה,היא עוד רובד ממיני האדמות שיש בתוכי.
יש בי גם אדמה פורה,אדמה רטובה,אדמה שמחייה..

אבל אותו עמק של אדמה יבשה,קשה בתוכי,מורגש.
היום הרגשתי אותו במיוחד.
האדמה הזו...-היבשה..היא מפחדת ממים.
היום הבנתי,שיש לי פחד מגברים.
ברמה מאוד ספציפית,רמה מאוד עדינה,רטט קטן שמפעיל אותי..
הפחד הזה... כ"כ הכה בי היום.
הגענו למקום,אנשים,מוסיקה,אוירה של חיוכים ,אוירת חופש..
ןהטרנס,הטרנס כן..... המוסיקה הזו..-כ"כ בונה אותי ,אני מפרקת אותה לגורמים-את כל הצלילים..,מתבוננת בה דרך השמיעה,קולטת את הצלילים מאחור,מלפנים,את המפתיעים...
והגוף שלי צולל....עמוק עמוק....וטוב לו..וטוב לי..
אבל אז..
מדי פעם עוצמת עיניים,עוצמת עיניים רק בכדי לראות אל תוכי... ואני מגלה שם דברים..
פקחתי את העיניים
הגוף עדיין רוקד..
החיוך מרצד..
אני חצי מרחפת..
ופתאום מזהה את צורת ההסתכלות שלי על האנשים שסביבי..
קולטת את עצמי מחפשת מישהו שימצא חן בעיניי, קולטת שממש קשה לי לרצות למצוא אחד כזה.
ואני קולטת את הקוים האלו...של הלסת,של זיפים,של גוף גברי..ואת מה שזה מציף בי..
זה מציף בי פתאום פחד.
אז בין ריקוד לריקוד,אני עושה לעצמי ניתוח...
שמה את עצמי על מיטת הניתוחים וקוראת לדמות הכירורגית שבי...רק בכדי שנוכל לעלות על מקור הפחד. ובניתוח אני שואלת למה?
מה חווית שגורם לך להרגיש ככה?
מה מפחיד אותך בהם?
ופתאום עולה דמות בעיני רוחי...,דמות של מישהו אהוב. ממנו לא פחדתי.
אבל גם לא הייתי מאוהבת בו במיוחד..
אבל שם אותה אדמה לא פחדה להיפגע..
היא לא הייתה חשופה,היא עדיין הייתה יבשה,קשה..
פשוט מפחדת להתאהב..,והכי רוצה בעולם...
חיה לי בפרדוקס..


אז בינתיים אקח שנורקל ואלך לצלול לי בחלום..

ששששש...

לילה נעים