מתנגן אצל sera פה בלילה.
גיטרות מחלחלות ביחד עם הניקוטין.
הבית פה חשוך.
בלב יש אור..חצי עמום . אירוטי כזה..
אוהבת שהנשמה שלי באירוטיקה שלה- זה עושה לי טוב..
כשהיא ככה - אני מרפה ממנה,לא צריכה להרגיש שהיא ילדה בת חמש שצריך להחזיק לה את היד.
הייתה לי אחלה של משמרת בעבודה..
קינחתי אותה בטרמפ פשוט הזוי
לא מבינה את זה..
אני עולה לרכב והבן אדם לא נתן לי להתיישב וכבר התחיל לקדוח לי .
הוא היה כ"כ טעון,כועס ומקטר על "הבנות" (בדיוק זרקו אותו)
"אתן עם שקרן!,אתן שקרניות"
אתן??!!
אבל מה עשיתי?
נשבעת,בקושי את החגורה הספקתי להקליק והוא כבר מאשים אותי.
בזמן שהוא קדח (עם קונגו-לא סתם) ,חשבתי לעצמי מה עובר על מישהו שככה שופך את עצמו בלי לשים לב בכלל,בלי להכיר אותי בכלל,בלי לדעת לאיזה כוס הוא מוזג את המיצים של הרגשותש לו.
מוזר..
ואולי יש אנשים שיותר קל להם ככה...
אמרתי לו שיש לי חבר...(שיקרתי נו)
לא היה לי כח להתמודד אחרת מול ההצעה שלו לבקבוק יין אצלו בבית.
בסופו של דבר הגעתי למחוז חפצי.
האוטו נעצר
הוא ממש לא.
זרקתי לו כמה מילים של פילוסופיה בשקל לאויר
לא באמת הייתי שם.
(מיהרתי לחבר)
מאמינה במפגשים בין אנשים.
גם כאלו שנמשכים רק לכמה רגעים
כל מפגש כאילו היה אבן שזורקים לאגם שקט..
יש הדהוד
יש אדוות.
העיקר שלא אנסו אותי.
לילה טוב
בינתיים
לפני 18 שנים. 8 בספטמבר 2006 בשעה 21:19
