מבבלגת לעצמי את השכל

כן...כי בא לי
לצבוע מילים במכחול,אחרי תקופה..
הצורך גובר
הלב דוהר
היצר בוער.
דרך כתיבה אני מפענחת את עצמי
מקודדת את התחושות למילים
[
אז לא,אני לא אכתוב על משהו ספציפי,רק על תחושות. כי ככה אני
חיית רגש פצועה..
פצועה בריאה.
לא חולה. (אולי קצת...חולה בראש או ברגש....ההבדל עצום אגב)

נסערת מדברים שקרו לי לאחרונה
כ"כ הרבה עובר עליי בימים האחרונים,בעיקר תיקונים מול עולמות שהיו חלק ממני
מול עולמות שהם אנשים - שגם הם היו חלק ממני
ומול עולמות שעוד צפויים לי.שהם עלומים....

אדמה,שמיים ומה שבינהם...חלק מהבינהם זו אני.(ועוד איזה שש מיליארד)
אני האש כרגע... לא מים.
חיה חיה ועוד קצת חיה.
לא רוצה להיות מתה,זה מה שהייתי לכאורה בתקופה האחרונה
החיות שבה אליי ומטפטפת לתוך הדם כמו אינפוזיה...

הייתה לי שיחה עם מישהי שלא דיברתי איתה כמעט שנתיים.
היא העיפה אותי לטיזזזזז
הלב שלי מניץ ניצני רגש נעימים

אני בחרתי להתנתק ממנה,היה לנו קשר ללא גבולות
הייתה תקופה שבה היא הייתה מורה עבורי,עד שהתלות שלה בי התחילה לצמרר לי את העצמאות.
לא אוהבת שנתלים בי..
זה מפחיד אותי עד מוות.
השיחה של היום איתה הייתה כ"כ מתקנת
כ"כ תיקנו את עצמנו
היא מראה בשבילי...
מראה לכמה עברתי
כמה השתנתי
ואיזה קילומטרז' של תהליך עברתי.


זהו בינתיים
הולכת למעבדה להתבונן...


"תכף אשוב"