מבבלגת לעצמי את השכל

ועוד קצת נושמת
הפעם על אמת.
לא רק בכדי למלא ריאות.
הפעם לשם החיות.

המפרש שועט קדימה
אני מדביקה אותו לאט.
כי ככה החלטתי.

אחרי שבוע של אטרף,סיימתי לעבוד
הבית צח ומצוחצח,ערב שישי עם ניגוני פסנתר וסקסופון עדינים ברקע.
רגוע לי.
הפעם על אמת.

מוכנה ומזומנה לנסיעת ה לילה שלי
יש רוח לוטפת,האוירה מטפטפת
ואני מפטפטת.
עם עצמי.

הגעתי היום לעבודה,וחיכה לי מכתב
"מכתב? בשבילי? ממי?"
וואו.
מכתב.
יש בו משהו כ"כ קסום,כ"כ אינטימי,כ"כ אנושי.
מעביר כ"כ הרבה מהבן אדם..
הדף שלו,השורות שלו,העיפרון שלו
הכל בשבילי.

פתחתי בסקרנות..
אפילו התרגשות

חיכה לי מכתב ממישהי שאיכשהו ישבה אצלי שבוע שעבר בבית,הייתה לנו שיחה מדהימה,היא גרה כאן בקיבוץ.
במכתב היא הודתה לי על ערב מקסים שהיא חוותה בביתי,על דברים שנאמרו,ועל מי שאני.
בנוסף היא כתבה שם :"אני רוצה לנשום כמו שצריךויש לי הרגשה שתוכלי לעזור לי עם זה,אני לא מתביישת ,מפחדת ממך. וזה טוב לא? אז כשיתפנה לך ערב ויהיו לך אנרגיות להכיל אותי אז דברי איתי,אני אשמח"

כ"כ החמיא לי
אני שלומדת את עולם הטיפול,והולכת לעסוק בזה בעתיד מגלה שאני גם עוסקת בזה מבלי "להתכווננן לזה
אני מטפלת במהות שלי,ככה נולדתי,ככה זה מהדהד בכל מקום שבו אני נמצאת.
זו ההוכחה הכי טובה בשבילי,זו המתנה הכי גדולה שאני יכולה לקבל.

אלו האותות שאני נמצאת על השביל שלי.

כיף.