מבבלגת לעצמי את השכל

אני מוצאת את עצמי עושה כ"כ הרבה
יום שלישי בלימודים מצאת החמה ועד החזרתה לחצי השני של הכדור
רביעי ישר אחרי העבודה נוסעת לצפת לקורס שיאצו
חמישי גם...לומדת כל היום,נכנסת רק בשעה עשר הביתה
שאר ימות השבוע עובדת...
ועובדת
ועובדת
בין לבין צריך להשקיע במע' יחסים שרק התחילה
ולא ממש בא לי על זה
היו תק'ופות בחיי בפיללתי לעשייה,
תקופות בהן היו לי הרבה חורים למלא,וסתמתי אותם מקסימום עם מוסיקה.
ועכשיו
אני בצד השני של המתרס.
אוף ,לעיתים אני כ"כ קיצונית,ואני בכלל בן אדם של אפור אני.
מוצאת את עצמי מתפזרת לכל הכיוונים,כאילו זרקו אותי על הקיר וכולי מרוחה ומטפטפת.
יש בזה טוב,יש בזה גם פחות.
"תפסת מרובה לא תפסת כלום"
מקווה שאני לא שם.
בגדול טוב לי
בגדול אני גם בן אדם שצריך מרכוז,שצריך את זמן האיכות שלו עם עצמו.
אני המטען של עצמי..
אני פתאום חושבת לעצמי ושמה לב גם כמה שהבלוג הזה מפוזר וחסר ניסוח נהיר.
אולי כי אני כמו נהר כרגע,
שוצף
קוצף
מוצף בבוץ..
מקציפה לי עכירות ע"מ להגיע להזדקקות...

אולי.