מבבלגת לעצמי את השכל

אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא.
צודקים.

****
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"
מי שבאמת חקר
יבין שהפתגם,או המשפט הזה לא נאמר מהסיבה שחודש אדר הוא חודש שבו השמחה מפציעה לה כי בא לה.,ההפך הוא הנכון
זהו חודש שבו נסגר מהלך מחנוכה-שם מתחיל החושך הגדול,או יותר נכון העדר האור(לכן מדליקים את החנוכיה-בתוך החושך הגדול מתחיל לו נר קטן שנותן אור שגדל וגדל וגדל כל יום עד שבועות)
וחודש אדר,הוא השיא,שיא העדר האור,החושך הכי גדול שיש
מי שמתבונן קצת ומציץ לתוך עצמו יכול להעיד שהתקופה האחרונה מאוד מכניסה פנימה,תקופה שבה יש קצת בעיה עם הסטרטר של החיים,
המשפט הזה בא להגיד שדווקא בתוך החושך הגדול,אנחנו צריכים לקרוא לשמחה אל תוכנו,גם כשנראה לנו שהיא הכי רחוקה מאתנו,ובתוך כל הניסיון המאולץ לקרוא לה,היא תגיע.

עוד משפט שיכול להבהיר,למי שבא לו לחשוב קצת בתוך הקריאה זה :"לא רוקדים כי שמחים,שמחים כי רוקדים"....
תחשבו לבד.

*

דיאלוג בנסיעה שלי ושל ש' חברתי הטובה , אחרי יומיים של חגיגות פורים אצל חברים בעמק הירדן:
"אוף ש' ,תגידי לי, הבטיחו לי אור אחרי פורים אינעל העולם,איפה הוא??? רבאק!!! עבדו עליי"
צחוק ברקע
וש' אומרת :"מה מה שרה? מה חשוך לך?"
-"לא יודעת אחותי,יש כל כך הרבה דברים שאני יכולה לסמן שגורמים לדאון,אבל זה לא זה,זה הרבה יותר עמוק,זה איזשהו ריק לא ברור שפשוט יוצר לי ואקום מבפנים"
*
אח"כ גם הטלנו מטבע לגבי נסיעה לים המלח
החבר'ה נסעו,אני וש' הפכנו עולמות בעבודה בכדי לפנות שלושה ימים לירידה אל המדבר,אבל אין חשק,לא בא לנו
כמובן שיצא פלי.
פלי היה לא נוסעות.
ממש הוקל לנו.
עוד פעם? לארוז פקלאות? לשתות אלכוהול,לפגוש אנשים?
ריק ,ריק בפנים,אי אפשר
למרות שעם האוכל בא התאבון,אבל אין כח.
*

*
לכאורה,ירידה לעמק לשם חגיגות עדלאידע ונשארתי יודעת מדי.או שלא יודעת כלום.
עוד לא החלטתי.

היה ערב הזוי אתמול
פוייקה,על האש,אלכוהול,תופים,אנשים מ ד ה י מ י ם
מוסיקה טובה,משלוחי מנות,קריאת מגילה,צחוק מתגלגל,וכאב ראש אחד גדול שגרם לכל חיוך שלי לכאוב
סיטואציה מושלמת מבחוץ,וזיפט (וואי,כמה זמן לא השתמשתי במילה הזו) גדול מבפנים.
כואב לי לחייך אפילו.
פאקינג אבסורד
ועוד בפורים.
נאבקתי עם המצפון
:"לקחת כדור,לא לקחת כדור,לקחת כדור לא לקחת כדור"
לא יכלתי
לקחתי.
*

בכדי לפרק את הסטלה הלכתי למטבח לחתוך לחבר'ה סלט פירות.
הרגשתי שאני צריכה ריפוי בעיסוק ושקט עם עצמי.
אז הוא בא אליי למטבח
הצביע עליי והתנדנד עם כוס עראק ביד ואמר
"את .
את מלכה!
ולך..
לך מגיע מלך"
הסתכלתי עליו
מחייכת
עם עיניים דומעות
"למה?
למה אתה אומר לי את זה?"

-"כי זה מה שאני מרגיש..
אסור לך
אסור לך להתפשר"

חיבקתי אותו ואמרתי "יו ב' אתה מרגש אותי,וכיף לי שאתה אומר את זה,אבל נמאס לי לא להתפשר,אין מושלם,ומצד שני אני לא מסוגלת להתפשר"

הוא ענה לי בשכרות" אמרתי לך לא להתפשר,לא אמרתי שזה אפשרי"
ב' תמיד אוהב להתחכם
מיותר לציין שהוא אחד ששכבתי איתו,שהוא כבר שלוש שנים מחזר אחריי,ויש ביננו משחק התרחקות והתקרבות ללא הרף. אתמול הבנתי שכבר עייפתי מזה
הבנתי גם שבתוך כל מצב ה "נכנס יין יצא סוד" שלו,הוא אמר את זה כי הוא לא המלך,ושהוא יודע את זה
ואז ההוא שם למעלה הציל אותי ואותו מהשאלה שרציתי לשאול אותו בתוך כל הרגע הקסום הזה עם הקיווי שהיה על קרש החיתוך
רציתי לשאול אותו :"אז למה אתה לא המלך?"
ואז הגיח עוד שיכור ללבד ביחד שלנו
אז הרפתי
עכשיו אני יודעת שניצלתי משאלה שלא רציתי לשאול,ובטח מתשובה שלא רציתי לשמוע.

*

ואחרי כל זה
בבית עכשיו
שמחה להיות עם עצמי ורק עם עצמי
מתקשרת לאמא
לחברה הכי טובה שלי
החברה שחיה בתוך ליבי גם כשהיא לא לידי
ושיחה של שעה איתה האירה לי פנס של תקווה.

אמא..
יקרה.

*

זו הדרך הכי טובה לסיים פוסט מבולבל שכזה