מבבלגת לעצמי את השכל

משום מה מתחשק לה לשמוע מוסיקה הודית פתאום.
ככה פתאום.
הרבה זמן היא רחוקה מימי הזוהר שחוותה בהודו הרחוקה.
פליי.
הטאבלה והסיטאר מנגנים כמו שקטורת מעשנת את האויר.
תוים של נחשים מתפתלים לה לתוך האוזן והיא בהשראה.
עדיין לא יודעת אם לציור,אם לכתיבה העיקר ההשראה.
סוג של תירוץ לפורקן . תירוץ הולם אגב.
היא חוותה הרבה לאחרונה.
נשאלו שאלות על הדרך (מה יום מיומיים?)
תשובות לא בהכרח רצו להתקיים
.
פסח יוצר אצלה דברים.
איך הוא לא ייצור אם יריית הפתיחה הייתה לקיחת סבתה לב"ח באמצע קריאת הגדה ?
(לפחות שתנסה לוותר על ציניות. עד כמה שאפשר.)
"פתח לקבלה"
עוד צמד מילים שעובר לה כרגע בראש. היא יודעת למה,לא בהכרח יודעת לתרגם.האמת שגם לא צריך,מה שבטוח זה לא קשור לספר ההוא שנכתב במערות הר מירון.
קבלתה שלה את עצמה.היא רק התחילה ללמוד את הקוד
קבלתה שלה את האחר. משתדלת,לא תמיד זה עובד.
ההשראה משחקת איתה במחבואים,והיא חייבת לפרק. גם את המצות שתופסות לה מקום על המקרר.
הציפורים יהנו מהם.
.
משפחתה הרחוקה מארץ המדבר הגיעה לבקר את עולמה הצפוני,היה אחלה גדרינג,אפילו הקירות נהנו מאוירה של מילים מדברות בקול בבית הכ"כ שקט שלה בדר"כ.
היא הרגישה בבית שלה את הבית של אמא,של אבא,של המשפחה שאותה היא כ"כ אוהבת.
אבל נכון שתמיד יש אבל?
וירוס בטן החליט ללמד אותה שוב שאין דבר כזה מושלם,וכל אותם ימים של הביקור,היא הייתה מותשת ממאבקי מערכת החיסון בנגיף החצוף בתוכה.
אבל על הזין שלה.אמא פה ואבא פה,ואחותה הקטנה ואחיה הגדול עם האחיינים המדהימים שלה פה,אז היא תרשה לעצמה ליפול למשכב??
אין מצב.
היא אוספת את כל הכוחות שהיא חושבת שאין לה בימים רגילים והיא בריאה כמו שור מולם.
כמה כח יש לנפש,היא עולה על הגוף קלישאה לחלק ממי שלא חי את מחשבותיה.
היא מבינה כמה כח סבל יש לה (אחרי שהיא הדביקה את אחותה הקטנה בוירוס וגילתה כמה התמודדות של אחר יכולה לתת מדד להתמודדות שלה)
.
חוזרת לטפל במדים הלבנים
מטפטפת שמן שקדים על גבים שעירים,על גופים שלא שלה,לפעמים אוהבת,לפעמים נאבקת ברפלקס הקאה שמגיע כשיש ריח גוף שדוחה אותה,ונדבק בה אחרי משמרת של חמישה טיפולים.
כן כן,לא הכל ורוד,את זה היא כבר הבינה אחרי שפעם,לפני כמה שנים שאל אותה חייל באוטובוס אם היא מסטולה,כששאלה למה הוא ענה בגלל שהיא מחייכת.
היא לא ידעה שיש כאלו שלא יודעים להתמודד עם אנשים שמחייכים ללא אינטרס.
.
לפעמים כל העולם הופך לה לזר.
לעיתים הכל מוכר כאילו היא הייתה כבר בפריים הזה של החייים.
.
אי שם בנבכי ליבה יש בכי.
יש צחוק
יש תשוקות
שלא תמיד באות לידי ביטוי.
.
היום חבר בלימודים שאל אותה אחרי חודש שבו היא לא הייתה תקשורתית במיוחד מה שלומה
סוף סוף היא ענתה בסדר ובאמת התכוונה לזה
הוא גם הוסיף ואמר שהוא כועס עליה כי היא הייתה סנובית לאחרונה.
ככה זה כשלא רואים דרך המשקפיים שלה.
היא לא הייתה סנובית אליו,היא הייתה סנובית לעצמה.
.
מפגשים מרתקים אותה
אבל שוב יש אבל
תלוי מול מי.
היום היה לה מפגש ראשון עם המטופלת החדשה שלה בקליניקה הלימודית.
הפעם המטופלת בגילה,בתהליכים דומים לשלה
הייתה המון הזדהות,אבל היא גילתה גם מקום של חוסר בטחון מסויים בתוכה
למרות שהיא חזרה ואמרה לעצמה "תהיי במהות במהות במהות,צאי ממני תדמית,זדייני לי מהשכל היבש.."
מה לעשות,לעיתים הכנפיים שלה חסרות מעוף.
לכאורה.
(מזל שיש מילה כזו)

עכשיו תסלחו לה
ההשראה רוצה לצייר את הלילה בצבעי היום.

קטועה ורצופה

פיסות חיים שכאלו.

אחלה מוסיקה לטיול

לילה