מבבלגת לעצמי את השכל

לא בריא לי!
לא....
לא בריא לי בכלל <מפלבלת עיניים>

ממממ....
"איך את עושה את זה לעצמך??!!"....
<תוהה לעצמי במבט אוירי>

"מה את עד כדי חיה כפול??"

כן...
אני חיה בתקווה ואמונה שהאידיאל שלי יגיע...
מפתחת לי ראף שקשה לי לעמוד בו...
שואפת ומחפשת "כך וכך וכך"....,ככל שהזמן עובר אני גדלה בתוכי,וכך האידיאל גובר...
יאללה תגיע,אני מרגישה שהרכבת שלי דוהרת,אני גורמת לך לא להספיק אליה...אני גורמת לך לברוח ממני..,אני גורמת לך להתעכב....
אני אפילו עדיין לא מכירה אותך,והכי מכירה אותך בעולם,והכי הייתי רוצה שתהיה ג' אבל ג' לא ממש רוצה אותי,אז כנראה שזה לא הוא...
ואתה כבר נסתר לי,מי? איפה? האם קיים בכלל,כי ככל שהזמן עובר אני נעשית בררנית יותר,ככל שהזמן עובר אתה הופך להיות דרגות גבוהות של אידיאל שנרקם בתוכי<ואתה יודע שממש קשה למצוא אידיאלים כמו שלך>..,ככל שהזמן עובר האדמה שבי מתייבשת ונסדקת-אדמת הלב....,אני באמת הרפתי,יודעת שתגיע,ממתינה בסבלנות...
אבל עדיין מתנפצת לפעמים על סלע כשאתה עדיין לא באת...

בוקר טוב אהובי באי שם.