הנפש שלי צריכה מפלט ולכן לאחרונה אני מוצא את עצמי מתחבר מדי יום לאתר. אסקפיזם בקיצור. (שימו לב שהשימוש באסקפיזם הוא סיגנל שמטרתו להראות שאני משכיל)
כמה אפשר לקרוא את ״הארץ״ ולקרוא שראש הממשלה שלך לא מודאג מכך שהחטופים רק סובלים ולא להשתגע מכך שזה לא מעורר אפילו דיון בקרב האזרחים (שימו לב שהאזכור של ״הארץ״ נועד רק לשם איתות על כך שאני (אולי) גם אינטלגנט)
ניסיתי אתרי תרבות ומדע כמו מכון דוידסון או מכון ון ליר, פודקסטים על פילוסופיה, קריאה או צפייה בתכנים מתוחכמים מהממוצע.
אבל כל אלו דורשים תשומת לב ומחשבה בעוד שמה שאני צריך זה משהו פשוט כמו עוד סיפור על סקס אנאלי, או נשלטת שמספרת כמה שפר עליה מזלה למצוא גבר, סליחה - אדון, שלא מתרגש מהדעות שלה או מהרגשות או מהיום יום שלה ויודע איך הכי נכון להקטין אותה לכדי בובת מין מעלי אקספרס.
אני רשום כבר הרבה זמן אבל לרוב פעיל לתקופות קצרות אחת לתקופה ארוכה, כותב קצת, קורא קצת, מדבר קצת, נזכר למה הפסקתי וחוזר חלילה.
הפעם זה קצת שונה, כאמור זה כבר לא (רק) להפיג גל חרמנות או לשחרר בכתיבה משהו שיושב עליי, זה פשוט בריחה מהכלוב הגדול יותר שנקרא מדינת ישראל.
אבל חשיפה גבוהה לתכני סקס לא יכולה להיות בריאה אז בשביל להקליל אני מוצא את עצמי מטריל בקטנה כל מיני פוסטים רנדומלים מצד אחד, ומצד שני שולח את אהבתי בפוסטים אישיים, לעיתים רושם גם תגובות אמיתיות.
שלא כמו בעבר, אולי קשור לגיל, אני מנסה שלא לשפוט לשלילה אנשים שאני קורא כאן. יש באדם הרבה מורכבות שלא עוברת ברושם ראשוני וגם לא בשני.
ועם זאת אני מוצא את עצמי מתוסכל מכך שההבדל בין ״שולט.ת״ לאנוכי.ת ונרקסיסט.ית הוא דק ומתסכל לראות אנשים שבסופו של דבר נפגעים מכך.
זהו... יש לי תחושה שאצטרך למחוק את זה
