לפני 10 שנים. 27 במרץ 2014 בשעה 12:01
הדקירה הזאת, זאת שבחזה, זאת שמלוות בתחושת צמרמורת בכל הגוף - ככה אני מרגיש אהבה היום, כשזה עצוב, לבד, קר וכואב.
פעם הייתי שומע ציפורים וכינורות ומתמלא באנרגיות טובות ורק מת לראות אותה שוב, הייתי לובש חיוך דבילי על הפנים כל היום ושופך מלח לאוכל.
היום זה מרגיש אנמי וטפל, לכן אני צריך לבנות את זה עד שיש לי את הלב שלה בידיים שלי.. כדי לבסוף לרסק הכל לחתיכות, כשאני יודע שאני פוגע בה שוב...
..רק אז תגיע הדקירה ואני אשקע לי למלנכוליה מתוקה.
