היא ישבה על הרצפה, הגב שלה נשען על קיר הבטון החשוף, שיער לבן פרוע סביב פניה וכוס תה צמחים בידה. היא הסתכלה בי כמו ציירת שלא בטוחה אם הקנבס שלה מוכן.
עברתי מולה עירום.אחרי יום שלם בחוץ. חם. רטוב. תחת מיוזע, אשכים מיוזעים ואיבר שכבר שעות ארוכות שוכב לחוץ בבד הבוקסר הצמוד. כל טיפה בגוף שלי הריחה כמו טבע, כמו חיה, כמו אמת מזוקקת.
היא הרימה את מבטה אליי וידעתי שהיא ראתה, מה שאני רוצה עכשיו.
לא חדירה.
לא שליטה.
סגידה ללכלוך שבי כרגע.
“רדי,” אמרתי.
“כן, אדוני.”
והיא ירדה.
היא פתחה לי את הישבן בידיים יציבות. הריחה אותי בלי פחד. נשמה לתוכי כמו שמריחים קטורת בטקס.
ואז שלחתי את היד לעורפה, משכתי אותה אליי.
“תתחילי. בלי טקס. תלקקי אותי מלמטה למעלה, בלי לפספס כלום. אני רוצה להרגיש אותך חיה עליי.״
היא לא רק עשתה את זה, היא התמסרה.
הלשון שלה הייתה כמו סכין חדה, יורדת לאט, חותכת כל שכבת בושה, מטפסת בחזרה, טועמת כל טיפה.
והגוף שלי הגיב לכך, לא בצליל אלה בזרם של עונג עמוק, פרוע, כזה שגורם לאצבעות הרגליים לרעוד.
“עוד,” לחשתי. “אל תפסיקי עד שאת מסריחה ממני.”והיא לא הפסיקה עד שגמרתי לה על הפנים.
לא ניגבנו כלום.
ליקקנו אחד את השנייה בתאווה, היא הייתה מלאה בריח אהבה ללכלוך.