כאב הוא סם.
כלומר, לא הכאב עצמו, אלא האנדורפינים שהוא מייצר. הספייס המדובר הזה – זה ההיי של הסם. הדאון שאחרי? זה הדאון כאשר המנה נגמרה והסם פג מהגוף.
כל ג'אנקי יודע ומכיר זאת.
כל נשלט/ת מכירים זאת.
כל שולט/ת מכירים זאת.
הסם.
המכורים.
הדילרים.
הם השחקנים בהצגה.
זכרו, אקדח שרואים במערכה הראשונה יורה בשלישית.
מערכה ראשונה
נשלטת חדשה עולה על הבמה. מסתכלת ימינה ושמאלה. רואה את זה ואת זה. מתחילה לפלרטט איתם. אצה רצה מקצה אחד לקצה השני.
מהצד, אנו הצופים רואים חלק מהם מצליפים בכמה אחרות. ההרמון שלהם. עוברים ממאורה למאורה ומחלקים סם. והן, המכורות, מתחננות לעוד ובוכות כשהוא אומר להן "לא היום, לא הערב. לא היית טובה מספיק. אבל פתחי את הפה, כן גדול יותר. זהו גמרתי. היית כלבה טובה. הינה כמה הצלפות שתרגישי טוב היום. מחר כבר תצטרכי עוד ויותר."
והיא, מבולבלת. לא מכירה את העיר החדשה הזו. הרחובות זרים לה. לא יודעת אם הסם בטוח אבל יודעת שרוצה. צריכה. יש לה רעש בראש. יש לה כאב בלב. יש לה צורך בחלציים. לעוצמה. לכאב. לכל דבר שישקיט את הרעש, את הכאב, את הצורך.
אחד תופס אותה, אבל הוא לא נראה לו. הרי יש לו עוד. יש לו הרמון. והיא בכלל מחפשת אהבה. בן זוג, מישהו שיחבק אותה וחיבוקו ישקיט את הרעש, את הכאב, את הצורך.
בא אחר. והיא אומרת כן כי כבר לא יכולה. צריכה מידי. היא פוחדת. אבל הרעש, הכאב, הצורך.
ברקע הם מחלקים סמים למסוממת הנבחרת היומית. זאת שתזכה לשרתם. זאת שתזכה לשפיכה שלהם. הפרס הגדול. וכן, להצלפות, לכאב, לסם. הן תעשיינה הכל בשביל זה. הכל. מה שהוא יבקש. הוא הרי הדום שלהם. הוא המלך, האדון, האור, החיים. הוא הדילר שלהן! ידיו מביאות את הסם המיוחל.
הדום שבחרה מתחיל לטפל בה.
קאט סשן.
כאב. חזק. השפלות. קשירות. חציית גבולות.
שבירה.
עינויים לפי מתכונת ידועה.
בסוף הערב היא תהיה מסוממת ולא תדע זאת. היא תאהב זאת. היא תגיד שהוא מדהים והרגישה מה שלא הרגישה אף פעם.
ולמחרת, או אפילו כבר כשילך, היא תבכה. היא תתמוטט.
ומה תחפש?
יפה...סם.
קאט למחרת
"דום, מתי אתה בא? אני צריכה אותך!"
"כלבה, את מנסה לתת לי הוראות? לא היום!"
חדר שינה. היא על המיטה רועדת ובוכה. היא צריכה את הסם והוא איננו.
בערב הוא שולח הודעה "אני בדרך. הכיני את עצמך."
היא רצה להתייפות, יודעת שתוך 10 דקות הכל יימחק עם דמעות מהכאב שייתן לה. אבל היא כבר מכורה ובסוף, בסוף יש היי. הספייס הזה שלמדה להכיר אתמול.
הוא בא.
וכל גבול שביקשה נחצה.
הוא יודע למכר הדילר. מנוסה. יודע בדיוק למה לחצות גבולות חשוב. כי זה שובר אותה. ואז ההתמכרות חזקה יותר.
ברקע מכורות מתחננות ואחרות עם מבט בורק בעיניהן כי הערב, הערב הן זכו. הדום שלהן הערב! הדילר הגיע ואיתו הסם המיוחל. האין הוא אלוהים? הוא מושלם. יודע בדיוק מה היא צריכה. ונותן, עוד השפלות, עוד הצלפות, עוד חשמל, עוד מחטים, עוד קשירות, עוד כאב. עוד....העיקר שייתן עוד. היא תהיה הכלי לזרע שלו, לרוק שלו, לשתן שלו. העיקר שייתן עוד.
קאט חצי שנה
היא שוכבת על המיטה רועדת. כבר שבוע שהוא לא הגיע. אומר שאינה טובה כמו שהיתה. היא לא מתאמצת מספיק. היא לא מוכנה מספיק. והיא לא מבינה. הרי עשתה הכל. כל מה שאמר. כל גבול שהיה לה שברה בשבילו. ומה יהיה עם הסם? איך היא תתמודד? והרעש, הרעש הרי הרבה יותר חזק מפעם. היא חייבת אותו להשתיק את הרעש. הוא השקט שלה.
קאט 9 חודשים
היא מצאה דילר חדש. התבנית מהתחלה. והיא מאושרת. יש סם כמעט כל יום. היא מספר 1 שלו! היא הכי טובה. היא המכורה הכי חדשה וצריך לשייך אותה.
קאט שלוש שנים
היא שבר כלי ולא מסוגלת ליצור קשר עם גברים. הרעש חזק מאי פעם. הכאב מצמית. הצורך כבר לא קיים. כבה. היא כבויה. אין בה כבר יכולת להרגיש. אין בה כלום. קליפה.
ברקע מצליפים ומוצלפות. דילרים ומכורות. העולם ממשיך.
משחק הסמים לא נגמר. הדילרים לא מפסיקים. רק המכורים והמכורות מתחלפים.
