פנה אליי נשלט בצ'אט.
דיברנו קצת. מקום מגורים, עיסוק.
התנתקתי מהצ'אט. שלח לי הודעה אדומה.
היום התחברתי. פנה אליי כאילו מעולם לא דיברנו. הזכרתי לו שפנה אליי. לא זכר שום פרט ממה שסיפרתי לו. אני, כמובן, זכרתי הכל.
הפרופיל שלי נראה לו מוכר. זכר שפנה. אמרתי לו שזה מראה שהוא לא רואה אותי כאישה אלא כשולטת. שהגישה הזו לא עובדת טוב עם נשים. שאנחנו צריכות להרגיש שפנו אלינו בזכות משהו מעבר לתואר שולטת.
את צודקת, ענה האיש. צריך להכיר. חשובה כימיה. אני מצטער. תסלחי לי?
אצלי אתה כבר שרוף, עניתי לו. אבל בפעם הבאה שאתה פונה למישהי, נסה ליישם.
אז מה את מטיפה לי?
לא יאומן. אם אני לא בעניין של לפגוש אותך, אז כל מה שאני אומרת לא רלוונטי? אתה ממש נסיך.
איך אפשר להאמין למילה אחת שיוצאת מהפה של נשלטים אחרי אינספור שיחות כאלה? ואז עוד מתלוננים שאנחנו חשדניות ובררניות.
כל עוד יש איתנו סיכוי, אנחנו חכמות, צודקות, מעניינות וייחודיות.לא מספיק כדי לזכור את שמנו, אמנם. ברגע שאין, אנחנו סתם מטיפות ומבזבזות לכם את הזמן.
כפי שכתב היוצור שנייה לפני שנחסם, "על מה יש לנו לדבר אם את לא מעוניינת לפגוש אותי?"