לפני 4 שנים. 15 במאי 2020 בשעה 13:33
עכשיו, כשאני מלמדת בזום, אני רואה את עצמי כל הזמן.
מבוגרת, שמנה, מלבינה. מבחירה, אגב. הפסקתי לצבוע לפני שבעה חודשים.
הניגוד ביני לבין הסטודנטים שלי, צעירים בשנות העשרים לחייהם, חד ומזעזע.לפחות בהתחלה.
מאז שכתבתי בפרופיל שאני מחפשת מישהו למפגש פעמיים בשבוע בביתו בשעות הערב, מספר הפניות אליי צנח.
עוד ארבעה חודשים אני בת 50. ביולוגית, כרונולוגית, מנטלית.
ואתם יודעים מה? זה סבבה לגמרי. זו הקלה מטורפת. לא זה שחיי המין שלי כנראה הגיעו לקיצם. זה שהפסקתי להחזיק את הבטן, לצבוע את השיער, לנסות להאחז בנעורים. ובנערים.
אם יקרה הנס, והמקבילה הכלובית של אריאלה ממפעל הפיס תפנה אליי, מה טוב. אם לא, גם טוב. לא סתם השלמה ושלמות נוצרו מאותו שורש.
להזדקן בחן. להיות אותנטית עם עצמי ועם העולם. הרבה יותר חשוב לי מכל דבר אחר.
הסוף.
