קמתי וניגשתי אליו. הושטתי לו יד. הוא נישק אותה וקם.
הובלתי אותו לחדר השינה שלי. למיטה שלי. ושם התפשטתי ונכנסתי למיטה, מתחת לשמיכה, וחיבקתי אותו חיבוק ממושך ועוטף. לא רק עם הידיים. עם כל הגוף. נצמדתי אליו כמו טובע לגלגל הצלה.
את השעות הבאות העברנו בדיבורים וליטופים, בחקר הגוף שלו ובעינוג הגוף שלי. לא היתה שום קשיחות. כמעט. כשאני מגורה, היא יוצאת ממני במילים ומעשים. אבל לא היו סטירות או השפלות. היתה שליטה מעצם היותנו מי שאנחנו.
היה טבעי לחלוטין שעמרי מטפל בי כמו בילדה. מקלח אותי, מכין לי אוכל, מורח לי קרם, ולא רק את הקרם ההוא לקרסול. גם קרם ידיים, וקרם גוף, וקרם רגליים. היה טבעי לחלוטין שהוא מלטף אותי ועושה לי נעים בגב, ובאותה טבעיות יורד לי או מאונן לי, עושה לי רימינג או שוכב על הגב פסיבי לחלוטין כשאני רוכבת עליו ומזיינת אותו, לפחות בהרגשה.
מדהים כמה חופשיה ומשוחררת הרגשתי עם עצמי ואיתו. ועוד יותר מדהים היה שהוא הרגיש בדיוק אותו הדבר. הדומיננטיות שלי, שהיוותה מכשול ביחסים וניליים, התקבלה על ידו בשקיקה.
והוא סיפר שגם אצלו הכניעות והשירותיות חיכו לאישה הנכונה כדי לפרוץ. מחזרות לא חסרו לו, אבל הן היו וניליות עד כאב, והצרכים שלו נותרו לא מסופקים.
הוא סיפר לי שמהיום הראשון הוא הרגיש את המשיכה והריגוש. דווקא כי לא היה לי עוזר אישי לפניו, הטבעיות שבה נעזרתי בו והשתמשתי בו בלטה יותר.
כ"כ טבעי, כ"כ פשוט ועדיין כ"כ נדיר.
היה ברור לו שהוא לא גומר. שאני כן, שוב ושוב. שהוא לא יוזם, לא מבקש, רק מקשיב ומציית. נהניתי לגרות אותו, לגעת בו, להתחכך בו ולדעת שהוא מתאפק.
ובסופו של דבר, רציתי לראות אותו גומר. משפריץ. בשבילי. העמדתי אותו על הברכיים על המיטה מולי, הוריתי לו להתחיל לאונן, אחרי כמה דקות אמרתי לו להחליף יד, ואז לחזור ליד הדומיננטית שלו, אמרתי לו שלא יעז לגמור בלי רשות, וכשהוא ביקש אותה, אמרתי לו שעוד לא. שיתאפק בשבילי. ואז אמרתי לו שהוא יכול לגמור בעשר השניות הבאות. ספרתי אותן לאחור.
הוא גמר בשנייה השמינית.
לפני שהרשיתי לו לקרוס ולנוח, ציוויתי עליו ללקק את הזרע שלו. לא ידעתי שזו הפעם הראשונה שלו. הוא סיפר לי את זה הרבה יותר מאוחר.
הלילה עבר עליי בשינה עמוקה. שילוב של הקרסול, משככי הכאבים ואינספור האורגזמות שעמרי העניק לי.
בוקר יום חמישי החל כמו שכל יום צריך להתחיל. שירות מפנק ומסור, ארוחת בוקר למיטה, לשון ואצבעות, אורגזמה. מקלחת.
עמרי נהג ברכב שלי לדירה שלו, שם ירד. משם למשרד נהגתי אני, שקועה במחשבות. אותן מחשבות כמו אתמול.
מישהו משנינו יצטרך להתפטר.
