נייד, אמרתי.
עמרי התרומם מתנוחת הכריעה שבה בילה את הדקות האחרונות, הלך לסלון, חזר עם הנייד. וכמו כלב טוב ומאולף ניגש לצד המיטה, ירד על הברכיים, השפיל מבט והגיש לי את הנייד בידיים פשוטות.
כיוונתי את הסטופר לשלושים דקות.
חצי שעה הפסקה, הכרזתי. אתה יכול ללכת לשירותים, לבדוק הודעות בנייד, להיות קצת עמרי לפני שאתה חוזר להיות עבד אפס. אתה יכול להוציא את הבאט פלאג, ומותר לך לדבר.
הסתובבתי לצד השני והתכסיתי כדי להעביר את המסר באופן ברור.
אחרי חמש דקות, דפיקה מהוססת בדלת חדר השינה. תהיתי איך עמרי היה מסתדר בלופט נטול דלתות.
אתה לא צריך לדפוק, אמרתי לו, מרגישה את כל העצבים שלי עליו חוזרים. אנחנו לא במשרד ואתה בהפסקה. מה לא ברור?
סליחה, גבירתי.
את זה דווקא אהבתי. הפסקה או לא, אמרתי לו שבבית הזה אני לא רוית בשבילו.
דבר אליי.
זה בסדר אם אני אהיה פה עד סוף ההפסקה?
אלוהים אדירים, חשבתי לעצמי בייאוש. עכשיו הוא ברגרסיה לגן שולה, מבקש להישאר בפנים במקום לצאת להפסקה. עוד שנייה הוא יתחבא לי מתחת לשמלה.
זה בסדר גמור, עמרי.
תודה, גבירתי.
שתיקה.
אני לא צריך את שאר הזמן, גבירתי.
אתה בטוח?
כן גבירתי.
כ"כ טוב לך להיות אפס מושפל ולחטוף סטירות והצלפות? להסתובב עם באט פלאג?
טוב לי להיות האפס המושפל שלך, גבירתי. ולא משנה לי באיזה אופן. את הבוסית, וכל מה שעושה לך טוב עושה גם לי טוב. וחוץ מזה, מגיע לי עונש על איך שהת-
טוב, סתום. קטעתי אותו בגסות. לא זוכרת מתי דיברתי בכזה זלזול למישהו.
הפשלתי את השמיכה כך שכפות הרגליים שלי בצבצו.
תעסה. בעדינות. ובדממה מוחלטת.
עמרי ניגש לבסיס המיטה, ירד על ברכיו והתחיל לעסות את כפות הרגליים שלי. עצמתי עיניים והתמכרתי למגע. חייכתי כמו חתול צ'שייר שבלע את כל השמנת בסופר. אין הרגשה משכרת יותר מהידיעה שאני צריכה רק לבקש, ומבוקשי יתגשם. שלא משנה מה ארצה, ואיזה יציר אופל יתעורר בי, עמרי יציית לו.
החלטתי ללכת עם זה עוד קצת.
אני רעבה, אמרתי. לא אכלתי ארוחת ערב.
עמרי נעצר לשנייה, ואז המשיך לעסות את רגליי.
מה אתך, עבד? אכלת?
לא גבירתי.
מצוין. נייד.
הזמנתי לי אוכל. לא שיתפתי את עמרי במה שאני עושה עם הנייד. כשסיימתי, אמרתי לו שהמשלוח יגיע תוך 45 דקות, והוריתי לו לעבור לצד המיטה.
תפסתי את ידו ומיקמתי אותה על שד אחד שלי. דחפתי את הראש הזהוב שלו לעבר השד השני.
תזקיר את שתי הפטמות שלי, אפס.
להפתעתי, הוא הצליח. בדרך כלל היד מגששת בחוסר מיקוד, והפה עושה עבודה טובה. אבל עמרי התחיל דווקא מלמצוא את הקצב והתנועות המעגליות עם היד, כשהוא מלקק את הפטמה השנייה, ורק אז החל לינוק אותה בעדינות.
במצב רגיל, הייתי מלטפת לו את הראש ואומרת לו שהוא ילד טוב. אבל זה לא היה מצב רגיל. תפסתי אותו מהשיער, הרחקתי את ראשו מהחזה שלי וסטרתי לו.
עכשיו תראה לי איזה כלב טוב אתה ואיזה יופי אתה מלקק את הגבירה שלך, אמרתי לו בבוז.
הפשלתי את השמיכה.
עמרי עלה למיטה, התמקם בין ירכיי וצלל פנימה.
פאק, הוא היה יכול להעביר כיתת אמן בירידה. הוא ידע בדיוק איך לענג את הדגדגן, מתי לעבור לשפתיים, עד כמה עמוק להחדיר את הלשון ובאיזה קצב.
עצבן אותי שהוא כזה מושלם. רציתי שיפשל כדי שאוכל לגעור בו, לגרום לו להרגיש שהוא לא מספיק טוב וצריך להשתפר. ולכן עצרתי אותו, הפקתי מידיי הכואבות עוד סטירה מצלצלת, והוריתי לו להוציא לשון כדי שאוכל לאונן עליה. זה הרגיש כ"כ טוב. תפסתי את הראש שלו וזיינתי לו את הלשון בכוח ובקצב של זיון נקמה שכמוהו רואים רק בסרטים ובפורנו.
סטירה נוספת, כי מסורת צריך לכבד, ואז, "תחזור ללקק, אפס".
ואז ציוויתי עליו להוסיף אצבע ואמרתי לו שכדאי מאד שיתחיל להזדרז כי אני רוצה לגמור לפני ביאת השליח ולאכול. האצתי בו למלא את ייעודו ולספק אותי.
הספקתי לגמור, ונותרו עוד כמה דקות. שלחתי את עמרי לערוך את השולחן ואמרתי לו לקרוא לי כשהאוכל יגיע ויהיה מוכן.
שמעתי את הפעמון מצלצל, דיבור חרישי, קול פתיחת שקיות.
חייכתי לעצמי.
עמרי נכנס לחדר השינה, ירד על ברכיו, ואמר בקול רועד שהאוכל מוכן.
קמתי והתעטפתי בחלוק שלי. אין לי מושג מה עמרי מצא כדי לכסות את עצמו כשפתח את הדלת לשליח, אבל עכשיו הוא היה עירום.
השולחן היה ערוך לשניים.
אבל האוכל היה בצלחת אחת.
סודה ויין, אמרתי בקור מקפיא.
התיישבתי לשולחן והתחלתי לאכול.
עמרי מזג לי סודה. ויין.
תישאר לעמוד, אמרתי.
אכלתי לאט, שתיתי מהר, ובכל פעם שהכוס התרוקנה, עמרי מילא אותה.
באמצע הדרך אמרתי לו שייפטר מהצלחת, הסכו"ם והכוס המיותרים, ושמאד חמור שהוא העלה על דעתו בכלל שהוא יאכל איתי. בזה נטפל אחר כך, הבטחתי לו.
הוא פינה אותם וחזר לעמוד מאחוריי.
כשסיימתי, הדפתי את הצלחת.
אני אוכל את הקינוח בסלון, אמרתי באדנות.
התיישבתי על הספה.
עמרי הגיש לי את הקינוח ונותר על ברכיו.
נשק, ציוויתי.
הוא התכופף ונישק את כפות הרגליים שלי בעודי מתענגת על האופרציה המוצלחת ועל הקינוח המושלם.
כשסיימתי, הנחתי את הצלוחית על השולחן.
תפנה, תנקה ותשטוף כלים, אמרתי בקשיחות. קרא לי כשתסיים.
נשארתי לשבת והבטתי בו עמל. כשהוא שטף כלים, הוא עמד בפישוק קל, והישבן שלו נראה כ"כ חמוד ומגרה, התנועות שלו כ"כ מלאות חן ויעילות. ניגשתי אליו וצבטתי אותו בישבן. הוא התכווץ, אבל המשיך בעבודתו. ליטפתי את הישבן שלו, חפנתי אותו וצבטתי אותו כשאני נצמדת אליו ומחבקת אותו. נישקתי את העורף שלו.
לא לזוז, אמרתי לו. תמשיך לשטוף כלים.
כשסיימתי להחפיץ אותו, טפחתי לו על הישבן בחיקוי ההטרדה המינית הכי משכנע שלי, וחזרתי לשבת על הספה.
עמרי סיים, ניגב ידיים, ניגש אליי, ירד על ברכיו, השפיל מבט ואמר, "סיימתי, גבירתי".
חכה פה, אני רוצה לבדוק.
השולחן היה נקי. גם הרצפה. הכיור בהק.
מזגתי לעצמי עוד יין וחזרתי לשבת.
לא רע לפעם ראשונה, אמרתי בעצלתיים. לא טוב, אבל לא רע. יש לך הרבה מה ללמוד, ותצטרך להשתפר המון אם לא רוצה ללכת למיטה בלי ארוחת ערב.
חבל שהשרפרף נשאר במשרד, הוספתי. אני צריכה להרים את הרגל.
עמרי הביט בי והבין.
הנחתי עליו את הרגליים ושתיתי. הייתי שיכורה באופן הכי כיפי שיכול להיות, ומקנן בי החשד שלא רק היין היה אחראי למצב.
הורדתי את הרגליים מההדום האנושי שלי, ואמרתי לו לחזור לתנוחת המוצא.
ואז טבלתי אצבע בכוס הכמעט ריקה, והעברתי אותה על שפתיו. תלקק, עבד.
הנחתי את ראשו על ברכיי.
ליטפתי את השיער שלו.
היית ילד טוב, עמרי?
אני לא יודע, גבירתי.
אתה תהיה ילד טוב מעכשיו?
כן, גבירתי.
אתה תעשה כל מה שאגיד לך?
כן, גבירתי.
תהיה כלב טוב וצייתן?
כן, גבירתי.
מצוין.
אתה יכול להכין לעצמך משהו לאכול. ולשתות. תאכל בעמידה, בבקשה. כשתסיים, תחזיר את המטבח למצב מצוחצח. ואז תגיע למיטה כדי שאוכל לזיין אותך קצת ולהמשיך להתעלל בך. נשמע טוב?
לא חיכיתי לתשובה. קמתי והלכתי לשירותים.
(כן, בקרוב המשך. האב איי אוור לט יו דאון?)
