סליחה מכל הדואגים לשלומו של עמרי בין טפריה של רוית. הפוגה קלה.
עם כל חווייה חדשה, ולשמחתי היו כמה כאלה לאחרונה אחרי המון זמן שלא, מתברר לי יותר ויותר הצורך המדויק שלי. בהתחלה זה היה הצורך בציות. אחר כך התחברתי בעיקר להשפלה. ואז חשתי צורך ברוך ואינטימיות. וכרגע, הצורך העיקרי שלי הוא בנינוחות.
נינוחות זה אומר להרגיש נוח באותה מידה לשלוט באופן הכי קשוח ומשפיל ובאופן הכי רך ונעים. זה אומר להרגיש נוח ללטף ולעשות נעים לנשלט, או סתם להתלטף, או לצפות יחד בטלוויזיה, בלי הנוקשות הדרוכה הרגילה, שמאפיינת את המקטע שבו אני מגורה עד שאני גומרת.
מה מונע ממני לממש את הצורך הזה? בעיקר התחושה שהרבה נשלטים נרתעים ממנו. שזה לא מספיק קשוח עבורם, ומתחבר להם לזוגיות ונילית, רחמנא ליצלן.
אבל זה אבסורד! בתור שולטת, אני רוצה להחליט מה יהיה בכל רגע נתון. ואני רוצה שאם בא לי מה שתארתי לעיל, זה מה שיהיה. אני לא רוצה להגביל את עצמי רק לדברים מסוימים.
מבחינתי, חלק מהעניין הוא שהנשלט מפקיד את המושכות בידיי, ומאותו רגע פשוט מציית, משחרר ונרגע. כמו שאין לו בעיה לחטוף סטירה לא צפויה, לא צריכה להיות לו בעייה להניח עליי ראש אם זה מה שביקשתי, או לספר לי על היום שלו בעודו מעסה את כפות רגליי.
זה לא במקום. זה בנוסף.
חוץ מזה, אני עייפה ברמות של טירונות שריון. סתם שתדעו.
