השבוע היה לי מפגש מוצלח. זה כשלעצמו לא נדיר. אבל כל מה שקרה אחריו, נדיר אחושרמוטה.
תקשורת כנה, פתוחה ורציפה. כבר בסוף המפגש הוא אמר מפורשות שישמח להיפגש שוב, וקבענו טנטטיבית.
הוא שכח אצלי משהו, והרגשתי נוח לשלוח לו הודעה על כך, משהו שלא היה קורה אלמלא ידעתי שהוא מעוניין.
בימים שחלפו מאז, אנחנו מחליפים כמה הודעות ביום. לא חפירות אינסופיות. לא דממת אלחוט.
והכי חשוב, הוא שאל האם לשלוח לי מחשבות ורשמים על פוסטים בבלוג שלי, ועשה זאת. הדגיש משפטים שהתחבר אליהם, כתב מה בפוסט מתחבר לו לרצונות ולצרכים שלו.
לכאורה, כמה פשוט וטריויאלי. למעשה, כמה נדיר. לשם השוואה, שוחחתי עם מישהו שסיפר לי חווייה שגרמה לי קצת לחשוש לגבי גבולות אצלו. שיתפתי אותו בחשש, הוא הסכים איתי, אבל כשביקשתי שיחשוב על הנושא וייצור רשימת גבולות וישלח לי אותה, הוא נעלם.
התקשורת הזו מאד עוזרת להתפתחות קשר שליטה. מאחר שבסשן עצמו, הנשלט בעיקר מציית, חשוב לי לשמוע ממנו לאחר מכן על החווייה שלו. מנעד השליטה שלי מאד רחב, כך שאני יכולה להתאים את הסגנון והווייב לאדם שמולי.
היא גם מראה על רצינות לגבי הקשר ועל נכונות להשקיע בו זמן ואנרגיה.
ותכל'ס, זה מה שמעניק לי את הביטחון שאני כ"כ זקוקה לו, ויכול לפצות על הרבה דברים שהם מינוסים קטנים כמו מרחק או מראה.
ברור שזה לא יעבוד אם אין משיכה בכלל או עם מישהו שגר בדימונה או ירושלים, אבל כשמדובר על מרחק שבגדול נראה לי מעיק לנסוע, הטווח משתנה. אני מוכנה להתאמץ יותר כי האדם מולי שווה את זה.
אני מאד שמחה על ההתנהלות הזו. היא מרגיעה אותי. חבל שזה לא המצב השגור.
