לפני שנתיים. 11 במאי 2022 בשעה 13:13
הייתי היום באיזור התעשייה. השארתי את הרכב במוסך, נכנסתי למאפייה הסמוכה לאכול, וניהלתי את השיחה הבאה עם הקופאי:
אני: לקחתי כריך ושתייה.
הוא: איך את מרגישה?
אני: סליחה?
הוא: איך את מרגישה היום?
אני: רעבה מאד.
הוא: או אה, אישה רעבה זה מסוכן. אתן נהיות עצבניות.
אני: אישה בכל מצב לא מאוזן עצבנית. רעבה, במחזור, בהריון.
הוא: ואז אתן עושות לנו את המוות.
אני, בחיוך רחב: נכון!
הוא: למה?
אני: כי אנחנו יכולות. כי אפשר. (ובלב: כאילו, דה?)
הוא: אבל אנחנו סובלים מזה.
אני: נו, אז בכלל כיף לנו. זה נהדר. אנחנו פורקות תסכולים ואתם סובלים.
הוא: - - -
אני: אתה יודע, אתה יכול פשוט להיות גיי, ואז לא תצטרך לסבול את כל השטויות שלנו.
הוא: - - -
אני: גם הרבה פחות חפירות.
הוא: איך שאמרת את זה, רק המחשבה על זה עושה לי...
אני: אתה אומר שכבר עדיף כל הווג'ראס איתנו, הא?
היה טעים.
