מצאתי את אשר חיפשתי.
נשלט.
קבוע.
בלי להתפשר על כלום. לא מיקום, לא מראה, לא תקשורת ולא העדפות.
הכל זורם בכזו טבעיות שזה כמעט בלתי נתפס אחרי כל הצרימות, מפחי הנפש, התקשורת הלקויה ושאר מכות הכלוב.
נפגשנו היום בפעם השלישית. הפעמיים הקודמות הלכו חלק וקל מדי, אז היום רציתי לשבור אותו קצת, להקשות, לגרום לו להיכשל ולהעניש אותו באופן אכזרי. לגרום לו לבכות, להיסדק, להתחנן אליי בדמעות. אמרתי לו את זה מראש, והוא קיבל את זה.
איכשהו, באמצע הסשן, מצאתי את עצמי משלבת את האצבעות שלי בשלו בטבעיות. בעודו עמל על עינוגי עם פה והיד השנייה, בתנוחה לא נוחה.
אחרי שאני באה על סיפוקי, אנחנו מתחבקים ומדברים. וכשאני מורה לו ללטף לי את הגב, הוא אסיר תודה וכיף לו שאני מרשה לו לגעת בי.
נינוחות, רגש, אינטימיות, קרבה, בטחון, ובד בבד כאב, השפלה, קשיחות, היררכיה, ציות, ניוש מילולי וכל מה שעולה על דעתי.
חמש שנים חיפשתי. חמש שנים ארוכות ומתסכלות. וכשזה בא, זה הגיע באופן הכי משומן, חלק ונעים.
שבת שלום.
