הצטיידתי השבוע בשוט רכיבה ובקולר עם רצועה.
ומאחר שאני מצוידת גם בנשלט, בשעה טובה, הגיתי תכנית לפגישתנו הבאה.
נהייתי הכי קלישאה.
הוא יחכה לי עירום על ארבע עם מצח צמוד לרצפה.
הדלת תהיה פתוחה.
אכנס ואחוג סביבו קצת כמו עוף דורס.
אגע בגוף שלו עם השוט. בגב, בישבן, בכפות הרגליים.
ואז אעמוד מולו, אתכופף ואענוד לו את הקולר.
אמשוך ברצועה כדי להרים את הראש שלו מהרצפה, ואצווה עליו לנשק את כפות רגליי, שעדיין יהיו נעולות בסנדלים. אבל בלי מילים. פשוט אחווה עם השוט.
ואז לחלוץ אותן.
ולהמשיך לנשק, כשרגל אחת מונחת על העורף שלו כדי להצמיד אותו לכף הרגל השנייה.
שוט ורצועה חוסכים הרבה מילים ופקודות.
השוט מסמן לעבד היכן לנשק או לגעת. אפשר לטפוח איתו על ירכיו כדי להורות לו להרחיב את הפישוק.
ומשיכה ברצועה ממקמת את הפה והראש שלו היכן שנוח לי.
***
זה הופך את המילים שכן ייאמרו למשמעותיות ועוצמתיות יותר.
יוקצו לו שטחים מעטים שבהם יוכל להיות. חדר, שירותים, מטבח, אמבטיה.
לך לחדר. כשאצטרך אותך, אקרא לך.
כמובן שהנימה צריכה להיות מצווה ומלאת בוז.
***
ניסוח גם חשוב.
ולכן, לא די בכך שיהיה עליו לבקש רשות ללכת לשירותים או לשתות מהקערה שלו. הוא יצטרך לעשות זאת בגוף שלישי.
העבד מבקש רשות להשתמש בשירותים, גבירתי.
גבירתי, העבד האפס יכול בבקשה לשתות?
***
אישה של מילים, כתוב בפרופיל שלי.
***
ושל מעשים. מגונים.
