פנטזיה, לצערי. לפחות בינתיים.
הוא מגיע לאסוף אותי. כרגיל. הרכב שלי חונה בחנייה. זה חלק מהעניין. למרות שאני נוהגת וממונעת, הוא צריך לבוא לאסוף אותי.
אסור לו לדבר, אז הוא שותק ופותח לי את הדלת. לי מותר לדבר, ואני מברכת אותו בערב טוב. הוא סוגר את הדלת אחריי ונכנס לרכב. ממתין בשתיקה.
אני מחווה באצבע, והוא חוגר אותי. מחווה שוב לעברו, והוא חוגר את עצמו ומתחיל לנסוע.
כמעט לפני היציאה מהעיר, אני אומרת לו לעצור בצד. הוא מציית. מדומם מנוע. לא הרודאו הראשון שלו איתי. אני משתחררת מחגורת הבטיחות. הוא נותר קשור. חגור. מושיטה לו יד ומצווה עליו לנשק אותה מקצות האצבעות עד המרפק ובחזרה. הוא צריך להתאמץ להגיע למרפק. החגורה ואני דאגנו לזה. אני נהנית לראות אותו מתמתח ומתאמץ. אני צוחקת.
ילד טוב, אני אומרת לו בשעשוע ופורעת לו את השיער. עכשיו תמצוץ. אני דוחפת לו שתי אצבעות לפה, והוא מציית.
שאר הנסיעה עוברת לאט מדי. אני מנעימה את זמני בפקודות קצרות. תדליק רדיו. תעביר תחנה. אני מזיזה את המושב לאחור ומניחה רגליים על תא הכפפות.
כשאנחנו מגיעים, אני מחכה. הוא מדומם מנוע. אני מתה שהוא יפרש את השתיקה שלי כהוראה להתיר את חגורת הבטיחות שלי כדי שאוכל להעניש אותו. אבל הוא ממתין. מביט קדימה.
אני מורה לו לנשק את כפות הרגליים שלי. אין סיכוי שהוא יצליח להגיע אליהן עם החגורה. הוא מנסה. הוא באמת מנסה. זה נהדר כי ככה הוא מכאיב לעצמו, ויישארו סימנים.
תוריד חגורה, תתיר אותי, וקדימה.
אין להם מעלית בבניין. קומה שנייה. אני ראשונה והוא אחריי.
אני דופקת בדלת, והיא פותחת לי, עירומה ומחייכת. הקולר כבר עליה, והרצועה מוחזקת בפה שלה. אני מחזירה לה חיוך.
אני הולכת לסלון ויושבת על הספה. היא כורעת למרגלותיי, חולצת את הסנדלים שלי, מרפה מהרצועה ומתחילה לנשק וללקק את כפות רגליי.
תצטרף לשפחה, אני אומרת לו. הוא מתפשט, עונד את הקולר והרצועה, ומתחיל לנשק וללקק את כף הרגל השנייה.
לא יודעת למה הוא על הכוונת שלי הערב.
הדום, אני אומרת לו.
הוא נעמד על ארבע. אני מניחה עליו רגליים.
באט פלאג, אני אומרת לה.
היא לוקחת את הבאט פלאג שמונח על השולחן לצד שאר הציוד, ונותנת לו ללקק ולמצוץ אותו קצת. ואז היא דוחפת אותו לאט ובעדינות לישבן שלו.
הוא נעול בכלובון, והוא כ"כ חמוד ככה, עם הרצועה והבאט פלאג. פקוק, נעול וכנוע.
תעמדי מולו על הברכיים. אני רוצה שהוא ילקק אותך.
הוא על ארבע, משמש כהדום. היא נעמדת על הברכיים מולו, ומכוונת לו את הראש אל בין ירכיה. הוא מלקק בצייתנות, והיא מניעה את האגן ומכוונת אותו.
אני מפשילה את השמלה שלי ומתחילה לאונן דרך התחתונים. צייתנות כ"כ מגרה אותי.
תצליפי בו, אני אומרת לה.
היא נסוגה ממנו, לוקחת ספנקר מהשולחן, ניגשת אליו, כורעת על הברכיים ומתחילה לחבוט בו.
הם יודעים שבכל רגע שהפה שלהם לא עסוק בללקק, לנשק או למצוץ הם צריכים להחזיק את הרצועה בפה.
היא מצליפה בו, ואני שמה רגל אחת ליד הפנים שלו. תנשק.
הוא מרפה מהרצועה ומנשק.
אני עומדת להתפוצץ.
די, אני אומרת להם.
אני קמה.
תורידי לי את התחתונים, אני מצווה עליה.
את השמלה אני פושטת לבד.
את מקדימה, אתה מאחורה.
היא מלקקת את הכוס הרעב שלי. הוא תוחב לשון לפי הטבעת שלי. הברכיים שלי רועדות.
תוסיפי אצבע, אני גונחת.
השילוש הקדוש: גרוי בנרתיק, בדגדגן ובפי הטבעת.
אני גומרת מהר וחזק.
דייייייי,, אני מצליחה לפלוט.
הם מפסיקים.
אני קורסת לספה. נשכבת עליה.
הם ממתינים. על הברכיים. זה מול זו. רצועה בפה.
עכשיו תורך, אני אומרת לה.
איך, גבירתי?
איך שבא לך.
היא משחררת אותו מהכלובון.
היא נשכבת על השטיח, מושכת את הרצועה, והוא נשכב מעליה. תהיה דילדו, היא אומרת לו.
הוא חודר אליה והיא כורכת רגליים סביבו.
היא נושכת את הרצועה שלה ונאנקת בהנאה.
היא מובנת אך בקושי כשהיא מדברת ככה. אבל הוא מבין. יותר מהר, יותר חזק.
היא גומרת.
הוא יוצא ממנה. נעמד בתנוחת המוצא, על הברכיים, מבט מושפל, ידיים מאחורי הגוף.
הוא יודע שהוא בתחתית ההיררכיה. הוא תמיד ידע.
רוצה לגמור, אפס?
כן, גבירתי.
מגיע לך?
הוא מהסס.
אני חושב שכן, גבירתי.
למה?
כי הייתי כלב טוב.
מה את אומרת? אני פונה ללב שלה.
לא, היא אומרת.
המלכה שלך אומרת לא, אני אומרת לו.
אני מתיישבת.
בוא.
הוא מתמקם מולי.
אני תופסת את הזין שלו ומוחצת אותו. עוברת לביצים ומוחצת גם אותן. אני נהנית ללוש אותו. יש לו זין יפה. אני משתעשעת בו כמו בג'ויסטיק. מה אכפת לי, לגמור הוא לא יגמור.
כשאני מתעייפת, אני מרפה ממנו.
אני מתלבשת.
תתלבש, אני אומרת לו.
הוא מחזיר אותי הביתה בדממה.
אני עולה הביתה ומסמסת לה.
כשהוא חוזר, שיגמיר אותך שוב, ואז שיגמור כשהוא מתחכך בשוקיים שלך, ילקק את הזרע שלו, ויחזיר את הכלובון.
אני נרדמת תוך שניות עם חיוך.
