הפרופיל שלי: אני מחפשת קשר שליטה.
אני שולטת אך ורק במסגרת מערכת יחסים יציבה ורגשית.
נשלטים: היוש! משאת נפשנו היא להתמסר אליך.
מתכתבים. שולחים הודעות. משוחחים בטלפון. מתכתבים. שולחים הודעות. משוחחים שוב בטלפון. קובעים להיפגש. מדברים על גבולות. מתאמים ציפיות.
נשלט א', יום לפני הפגישה: אפשר להיפגש איתך בלי חשש ל-std? מצטער אם אני מאכזב אותך.
נשלט ב', יום אחרי שניסיון לתאם פגישה לאותו ערב לא צלח בגלל הפרשי שעות, ואני שולחת לו הודעה: (צרצרים)
לאחר חמישה ימים: היוש! מה קורה? למה את כועסת?
אני: נראה לך הגיוני להשתפך כמה אתה משתוקק להתמסר אליי, ויום אחרי לא לענות לי להודעה במשך חמישה ימים?
נשלט דביל: אה, אנחנו אמורים לדבר גם מחוץ לפגישות?
אני: בבקשה תמות. בבקשה.
נשלט עם גולגולת עבה במיוחד: אבל לא הבנתי שזה מה שציפית ממני.
אני: טוב, נחסום אותך גם פה.
נשלט ג': את לא כמו שאר השולטות. את רגש. מגע, מבט בעיניים.
אני: מה? זה לא או או. זה גם וגם.
נשלט ג': אה, את מחפשת זוגיות.
אני: לא, אני מחפשת קשר שליטה. זה לא או רק סשנים ללא מילה או זוגיות. יש אמצע.
זה כנראה באמת מאד מסובך להבין ששולטת רוצה להיפגש פעם בשבוע, לתקשר מחוץ למפגשים כדי לתאם, ושיכירו בכך שאני אדם ולא רק ספקית צרכים מיניים.
לא רוצה לצאת להופעות, לא ללכת לארוחות משפחתיות, לא לחפור כל יום כל היום. רוצה לסגור את הפינה. רוצה הדדיות. אני לא תכנית כבקשתך, שאתה פונה אליה כשאתה פנוי וחרמן. ואם התנצלתי בפניך שנצטרך לשוחח עוד רבע שעה כי אני כרגע תומכת נפשית בחברת פייסבוק שנמצאת במשבר, ואתה מתפעל מכמה אני אינטליגנטית ומשנתי סדורה, כנראה שאני לא מהווה סיכון להדבקה במחלת מין.
המידור המטומטם הזה שגברים עושים, המתג הפרימיטיבי הזה של או אשת חיקי, אם ילדיי, אהבת חיי או שולתט עחזריט לסשנים מזדמנים בלבד שזמינה לי בלחיצת כפתור, זה הדבר הכי מקומם ומוריד שיש.
איכס עליכם.
