אני חושבת שאני מארחת ממש טובה.
אני מציעה לנשלט אוכל ושתייה ודואגת שיהיה לו נוח.
האוכל הוא כמובן הכוס שלי, השתייה היא מיצי הכוס שלי, והנוחות המפנקת היא כרית לברכיים.
לפעמים אני אפילו מציעה לו את מיטתי. יותר התחשבות לא תמצאו. כמובן שזה מוגבל לפרקי זמן קצרים ורק כדי לאפשר לו גישה למקום המדויק שצריך ליקוק, ליטוף או עינוג אחר, אבל עדיין.
ולכן זה אך טבעי שהוא יצטרך להודות לי על כל אלה, על כל אחד לחוד ועל כולם ביחד. אחרי הכל, זו זכות לתת שירות!
ומאחר שיחס גורר יחס, אני מצפה מהאורח לנימוס מופתי. גם הכלבלבים הכי טיפשים, ובואו, רובם כאלה, במיוחד כשהם חרמנים, מצליחים להפנים את שש המילים שהם צריכים להשתמש בהן בזמן הארוח:
כן גבירתי.
תודה גבירתי.
סליחה, גבירתי.
את צודקת, גבירתי.
לעיתים נדרשים קצת עזרים פדגוגיים להפנמה מלאה, אבל כראוי למארחת והמורה המצוינת שאני, הם זמינים, ואני מיומנת בשימוש מיטבי בהם.
אה, ומדובר בחצי פנסיון. 😉
