תמיד תהיתי איך זה שאני אדם טוב לב במידה יוצאת דופן מסתדר עם היותי שולטת מהסוג המשפיל והמרושע.
בשלישי היה לי מפגש שלחלוטין יישב את הסתירה. הוא היה כ"כ מוצלח, מספק, מזוקק וטהור, שהרגשתי מלאה לגמרי. רווייה ממגע, מקבלה.
ברביעי קמתי מפוצצת אדרנלין, עם תשוקה עזה להפיץ אור וטוב. שלחתי הודעות ווטסאפ מעודדות ומחזקות לחברה במשבר ולמכרה שתמכתי בה רגשית לפני כמה שבועות כשהיתה בקריסה מוחלטת.
היום ראיתי שמונשנתי בפוסט שביקש טיפים להוראת אנגלית, ומפה לשם יצא שהתנדבתי ללמד מישהו בארבעת החודשים הקרובים ועל הדרך להכשיר מישהי אחרת ללמד אנגלית (רק שאין לה זמן אליי).
כל היום מאתמול אני רק מחפשת לעשות טוב לעולם. והכל בזכות מפגש שליטה סופר קשוח ומשפיל עם תכנית חומש קיצונית שפירטתי בשקיפות מלאה מול הנשלט.
כנראה שהמידור אצלי גובל בפיצול אישיות. ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. כשולטת אני אגואיסטית, רעה, אבל ממש רעת לב, קשוחה וחדה. וכשמאפשרים לי את זה, החלק האחר בי, של האישה הטובה, מתחזק ומזדקק. וכנראה שגם ההבנה שהנשלט אוהב את זה בדיוק ככה, צריך את ההתעמרות הזו בדיוק כמוני, מרגיעה אותי ומיישבת את הקונפליקט. קתרזיס, זיכוך. מילים גדולות. אבל חשובות.
