בפרופיל שלי כתוב שאני אישה של מילים ושפה.
זה נכון בהמון אופנים ורבדים. זה אומר שקשה לי עם אנשים עילגים ועם טעויות שפה ברמה של דם מהעיניים, שאני מוקסמת משפות שונות, ששימוש יצירתי בשפה יכול לרגש ולשמח אותי באופן חסר פרופורציה, ושכבר קרה שבשלוש לפנות בוקר בצ'אט הכללי הסברתי לציבור הרחב את כללי התעתיק מאנגלית לגבי ט' ות' (תאשימו את פורסט וויטאקר, לא ווית'אקר) ואפילו זכיתי לתגובה אוהדת ממישהו, שהפכה אותי לשלולית מאוהבת.
אז הנה דוגמה שלא קשורה לבדס"מ אבל קשורה אליי ולמי שאני.
"החיים שלך דבש, פו", נער איה.
"זה חמור מאד שאתה חושב ששלך לא", ענה לו פו.
"איך הבנת את זה מטקסט בלבד? בלי לשמוע נימה? אפילו אימוג'י לא שמתי כרמז".
"זה חוק פו", פסק הדב הנבון.
"לא סתם דבש, דבש ניגר!", הכריז איה.
"אאוץ', איה. יש מילים שאסור להגיד. גם לא לכתוב. אותך לצוקי שיקפיא לך את החשבון".
"חחח... אני שם את כולכם בכיס הקטן", התערב רו בשיחה בשחץ אופייני לנערים לא נוערים.
"כל השיחה הזו היא טיגר נוראי, בבקשה תפסיקו", ייבב טיגר.
