היום הזה פשוט הזוי. מרגישה כמו עליסה בארץ הפלאות.
והשיא, הודעת ווטסאפ ממישהו שנפגשתי איתו לפני כמה חודשים פעם אחת, לא היה רציני, מדי פעם היה שולח הודעות עד שנמאס לי לחלוטין והבהרתי לו שלא יקום ולא יהיה.
הוא חייב לדבר איתי. חייב.
טוב. ביקש להתקשר. התקשר.
מילא שהוא ביקש משהו שמפר כל כלל אתיקה קיים. המקצוע שלי לא מתערבב עם שום תחום אחר בחיי. מידור מוחלט. סרבתי והסברתי. אבל על הדרך מסתבר שהוא שיקר לי לגבי שמו (מה שחשדתי בו עוד קודם), ואחרי שהוא שיבש את שמי משלב מסוים בשיחה, הוא גם טעה במקום המגורים שלי עד שנזכר בעיר הנכונה, וחשב שבדקתי את תעודת הזהות שלו כשנפגשנו. לא אני, אמרתי לו. אני לא נוהגת לעשות דברים כאלה.
אחרי כל אלה (ועל כל אחד מאלה התעכבתי איתו, כן?) הוא עוד הציע לי להיפגש שוב. הוא עושה קורס עיסוי ומחפש מישהי להתאמן עליה. הוא זוכר ששתינו יין והיה לנו נחמד.
כשנגמרו לי הדרכים המנומסות והתקיפות להגיד לא, ממש לא, בחיים לא ולעולם לא, hell to the know וגם לא כשחזירים יעופפו מעל הגיהנום הקפוא, חסמתי אותו.
לפני כן הוא וידא שהשיחה תישאר בינינו ולא אחשוף את זהותו. איזה זהות? הוא הרי אמר לי ששמו איקס, ובשיחה אמר שני שמות אחרים שהוא מזדהה בהם, שאני בטוחה שאף אחד מהם אינו שמו האמיתי.
לא יאומן. פשוט לא יאומן. אני חצי צוחקת באי אמון וחצי מזועזעת עד עמקי נשמתי.
זהו, נראה לי שעכשיו ראיתי כבר הכל. ואם לא, אני שוקלת לעקור עין. או לזמן קטרקט.
