לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המנטליסטית

תעוד של שיחות וחוויות שמראה את הפער בין הדימוי הזוהר של שולטת עטוית עור על עקבים שלרגליה נשלט חטוב וצייתן לבין המציאות ההו כה עגומה.
לפני 9 שנים. 23 באפריל 2015 בשעה 8:17

הנשלט הקבוע שלי הוא שלי מתחילת אוגוסט, הווה אומר 8 וחצי חודשים. מערכת היחסים הבדסמית הכי ארוכה ויציבה שהיתה לי אי פעם. 

אנחנו מאד מתאימים ומתואמים מבחינת סוג השליטה ומה שעושה טוב לשנינו. אחרי שנה בכלוב, אני כבר יודעת להעריך התאמה כזו כי אני יודעת עד כמה היא נדירה. אלוהים עדי שנפגשתי עם מספיק נשלטים כדי להבין את זה.

הוא ידע שזה זה עוד לפני שנפגשנו, כשדברנו בסקייפ. אני הייתי יותר זהירה. אמרתי לו לא לפתח ציפיות כדי לא להתאכזב.

הפגישה ראשונה היתה הדבר הכי רחוק מאכזבה שיכולתי לתאר לעצמי. הוא נפל לרגליי, מלא הערצה. אחרי ארבע שעות הוא הלך, ואני הייתי מסופקת לחלוטין. "הוא נשמע כמו רולס רויס", אמרה החברה הכי טובה שלי כשסיפרתי לה עליו. 

שנינו עסוקים, והמפגשים השבועיים שלנו מספיקים לנו. גם להתגעגע קצת זה בריא. ברוב המקרים השבוע חולף כ"כ מהר שלא שמים לב. לי יש בן זוג ונשלטים מזדמנים. לו יש לימודים ועבודה. לשנינו יש אחד את השני. 

בניגוד חד לבחור שתיארתי בפוסט הקודם, הנשלט הקבוע שלי הוא עקבי, יציב, שפוי, בטוח, אמין ומהימן. אחרי הסשן, שהוא תמיד מאד יצרי, מלוכלך ומענג, אנחנו שוכבים חבוקים ומדברים על החיים של שנינו. חיים מאד שונים, מטבע הפרש הגילאים (16 שנה). פאזות שונות בחיים. אבל יש הרבה אמון, כבוד והכלה הדדיים. 

הוא נהנה להעריץ אותי, לסגוד לי, לענג אותי, למלא כל פקודה שלי, להיות מתחתיי בכל המובנים. למותר לציין שאני נהנית מהדברים האלה בטירוף. כשאני איתו, אני מתחברת לאיד, ליצר, ליציר האופל הפנימי שלי ששוחה במעמקים החשוכים כל היום, וקוראת לו דרור. צא, דיבוק, צא. צא ושלוט. אני חדה, שתלטנית, אגרסיבית ומדברת מלוכלך ומשפיל.

הוא מת על זה.  

פסטורליה זה משעמם? רק בפוסט בבלוג. בחיים זה משהו שאני זקוקה לו מאד. 

הדבר היחידי שעומד בינו לבין כליל השלמות הוא שמבחינה חיצונית הוא לא בדיוק הטיפוס שלי. הוא מספיק הטיפוס שלי כדי שזו לא תהווה בעיה, אבל לא מספיק כדי לספק את הכמיהה שלי להתענג על גוף (ופנים) שנראה בדיוק כפי שאני אוהבת. אולי זו הסיבה שנתתי לבחור מהפוסט הקודם כל כך הרבה הזדמנויות. הוא פשוט כ"כ יפה.   

פוליאמוריה זה לא פיקניק. מערכת היחסים הראשית שלי ממלאת לי את רוב הצרכים. הנשלט הקבוע ממלא את מרבית היתר. אבל תמיד, או אולי רק במקרה שלי, נשארים צרכים לא מסופקים. הצורך בריגוש, בכיבוש, בחידוש, בבחור יפה יותר. צרות עולם ראשון מה שנקרא. צרות טובות. שאלה יהיו הצרות שלי כל החיים.    

שומר נגיעה​(נשלט) - כמה יפה כתבת
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י