אחרי כמעט 3 שנים, נפרדתי מהנשלט שלי. בזמן האחרון אני מאד רגישה לצרימות וזיופים, והרגשתי שמשהו הפסיק לזרום בשיחות שלנו. שפחות ופחות בא לי לפגוש אותו. בהתחלה ביטלתי, ואז קראתי לו לשיחה ופתחתי הכל. השיחה הזו רק גרמה לי לפחות רצון להמשיך בקשר. מסתבר, למשל, שחלק מהגבולות שהוא רצה שארחיב לו, הוא לא באמת היה מעוניין בהם. הוא חשב שבטוח לבקש אותם ממני כי אני אסרב לו, ומשום מה חשב שאני נהנית מעצם הסירוב לו. מה גם שבכמעט שלוש שנים הבן אדם היה תקוע במקום מבחינת ההתפתחות האישית שלו, וזה נהיה קצת פתטי. מאז חלפו חודשיים בערך. נפגשתי עם שני אנשים. אחד שפגשתי בעבר ורצה הזדמנות שנייה, ואחד חדש. שתי הפגישות היו מאכזבות ומבלבלות. לשתיהן אין המשך. אני חושבת שזה שילוב של חוסר התאמה ושל הצתה מאוחרת שלי בזמן אמת. לוקח לי זמן לעכל מה קורה ואיך אני חשה בקשר לזה, ולא תמיד התגובות שלי מסונכרנות.
אז עכשיו אני לגמרי נטולת נשלט, אבל לא מוכנה להתפשר. לבד, מצידי לנצח, העיקר לא עוד מפגש שאני יוצאת ממנו בתחושה לא טובה, עוד כישלון לאוסף.
מפציעה בצ'אט, משוחחת קצת עם אנשים, בחצי כוח, לא ממש בעניין ברצינות. בטח מתישהו יעבור לי, ואחזור לחפש מישהו קבוע. כנראה שלא בקרוב.
