לפני 7 שנים. 25 בנובמבר 2017 בשעה 10:38
"נשק לי את הרגליים", אני מצווה. אבל אני לא משחררת לך מספיק רצועה כדי להגיע אליהן.
אתה מתאמץ לרכון ולציית, אבל הרצועה לא מאפשרת לך לרדת אל מתחת לברכיים שלי.
"יש לך בעיה בהבנת הנשמע, אפס?" אני שואלת בחוסר סבלנות.
"לא גבירתי", אתה עונה באומללות.
"אז למה אתה לא מציית?"
"אני מצטער גבירתי, אני לא מצליח".
"מה הבעיה?"
"הרצועה קצרה מדי, גבירתי" .
"אז תבקש שאשחרר אותה, דביל".
אני צוחקת. עליך.
"את יכולה בבקשה לשחרר לי את הרצועה, גבירתי?", אתה שואל בהכנעה, מושפל ונלעג.
"כמובן. כל מה שהיית צריך זה רק לבקש".
מאוחר יותר, במיטה, אני שוכבת על הגב ברגליים צמודות. אולי אפילו משוכלות.
"רד לי".
מה אתה עושה? הפנמת? אתם מוזמנים להשיב בתגובות.
