אפשר לחלק את השיחות שלי עם נשלטים לשניים.
הסוג הראשון הוא שיחות קולחות, נעימות, זורמות, לא מאולצות ולא רק על שליטה. בשיחות האלה אני חשה את האדם בצד השני, מחייכת, משעשעת ומשתעשעת. שיחות כאלה גורמות לי לאופטימיות ולרצון להתקדם.
הסוג השני הוא שיחות טכניות, מכניות. רשימת מכולת של ציפיות והעדפות, מראה, תיאום זמן ומקום להיפגש. שום דבר מעבר. במקרה כזה, אני הרבה פחות נלהבת. גם אם כאילו כן, אתה נראה לטעמי ואני לטעמך, ושנינו מתחברים לאותם אקטים בשליטה. זה גורם לי להרגיש שלא רואים אותי ממטר. שאני בוט של שליטה. ואז, הרבה יותר קל לי לפסול על כל דבר קטן. כי מראש אין התלהבות או הומור או עניין.
הדייט של הערב הוא מהסוג הראשון. פגישה שלישית שלנו. בראשונה יצאנו לשתות והיא היתה ונילית לחלוטין. אני מתמצאת בחיים שלו, והוא בשלי. יהיה סבבה, יהיה מרגש, ואח"כ לא תהיה הרגשה של ריקנות, של בובה ממוכנת.
יאללה ביי. הלכתי להתארגן. הדילדו לא יתחטא מעצמו.