חוויות השבועות האחרונים מלמדות אותי שני דברים שנראים מנוגדים.
האחד, להפסיק לפחד מכישלון, להפסיק לנסות לרצות את הצד השני. זו אני וככה אני שולטת. אם לא מתאים ולא מסתדר, לא ביג דיל. ממשיכים הלאה.
מצד שני, לגלות יותר אחריות ואיפוק בהתנהלות שלי ולהבין איך היא קשורה לתוצאות. אם עשיתי כמיטב יכולתי ולא הלך, אז באמת לא קרה כלום, לא כישלון ולא שיקוף של כמה אני איומה. אבל אם התנהלתי בחוסר איפוק, לא הייתי פתוחה במאה אחוז, עיגלתי פינות והפסקתי לצמוח כי הדפוס המוכר יותר קל, אז לא טוב, ואין פלא שלא מצליח.
ודבר נוסף, אני נהנית מהדרך. יש יעד, הוא הוקלד בווייז, ואני פונה ימינה ושמאלה לפי ההוראות, חוץ מכשבא לי דווקא ונראה לי אחרת. אבל המטרה היא לא רק להגיע ליעד בעגלא ובזמן קריב אלא גם ליהנות מהדרך.
לבסוף, יש לי המון מה להשתפר ביכולת לדחות סיפוקים. יש ניסוי כזה שבו נותנים לילדים ממתק, ואומרים להם שאם יתאפקו ולא יאכלו אותו, הם יקבלו שניים. אני לחלוטין הייתי בולעת את הראשון עוד לפני שסיימו להסביר לי מה יקרה אם אתאפק.
שתהיה שנה טובה.
