אחת לכמה זמן פונה אליי נשלט מהעבר. אחד כזה שעבר את כל הסינונים והמגננות, נפגש איתי ונעלם כלא היה, מותיר אותי פגועה ותוהה מה השתבש.
עכשיו סיימתי שיחה עם אחד כזה, ובא לי לבכות מרוב הקלה ותסכול וכאב וזעם וייאוש.
הוא מאד נהנה מפגישתנו. פינטז עליה לדבריו לא מעט. יודע שלא היה בסדר, מתנצל מעומק הלב.
אני אף פעם לא נותנת צ'אנס שני. לא מסוגלת. אמון שהוטח כנגד הקיר לא ניתן לאחות. השברים טואטאו מזמן, בתקווה כמה שפחות מהם נותרו על הרצפה ולא דרכתי עליהם ברגליים יחפות. הפצע הגליד, אבל נותרה צלקת. ובמקרה הספציפי שלו, די עמוקה.
אז יופי לי. קיבלתי קלוז'ר והתנצלות. וחיזוק לאגו שאני ללא מתום, שהוא לא מצא בי פסול.
מצד שני, כמה מתסכל ועצוב. שנה וחודשיים אני מנסה לייצר קשר ארוך טווח ולא מצליחה. וכל רוחות העבר האלה שחוזרות לרדוף אותי רק מדגישות את הכישלון. וזה שאחריו. וזה שאחריו. אוסף כשלונות מפואר ומהדהד.
אני מאחלת להם הצלחה, לחברה'לך. אבל חלק בי רוצה שיהיה להם קשה. שייתקלו בשולטות האלה שכל הנשלטים מלינים עליהן בפורום. הנצלניות, הקריזיונריות. שיעריכו את השולטת השפויה הבאה שתיקרה על דרכם ויתנהגו אליה יותר יפה מאיך שהתנהגו אליי.
ושיפסיקו לקחת נחמדות וטוב לב כמובנים מאליהם. כי כשאני נפגעת ומפסיקה להיות נחמדה, הם לא מבינים למה אני כבר לא שם בשבילם. למה אני לא כמו בהתחלה.
הו, להיות שולתט עחזרית זה ממש לא קל.
