גם מילים גורמות כאב

כאבים טובים

שחוצבים לך את העור

בלי שהדם יפרוץ

אותו.

חודרים את הרקמות

ומשאירים אותך 

חסר

נשימה.

מי שלא עמוק מספיק,

לא חווה כאב,

או לא פצע.

לא יבין

למה אתה מכור

לכאבים טובים.

גבר אמיתי,

 חזק

יציב

בטוח בעצמו.

עירום ועל ארבע.

לומד

מתמסר

שלם בתשוקתו.

גבר אמיתי.

"תמיד אזחל אלייך" אמרת

ובאמת

כל פעם זחלת

מחזיק את הפחד לידך, שתמיד תוכל להיאחז בו.

לברוח אליו.

"תמיד אזחל אלייך" כתבת

ושוב, גם הפעם זחלת.

עוצם את העיניים, לא לראות את האור המסנוור.

ואז פקחת אותם

והלכת אחרי האור שהדליקו לך אחרים

משאיר את האופל, את הכאב מאחור.

עברו מספיק שנים,

האישונים שלך הצטמצמו, כמו החיים שלך

שלאט לאט נעלמו לתוך ה"צריך".

עד שהאור טשטש אותך

נרפו השרירים.

"תמיד אזחל אלייך" לחשת

בלי כוחות, חסר נשימה. עברו שנים.

בסוף, גם היום.

זחלת

אני לא תמיד אהיה שם,

אבל אשאר לתמיד.

לא אהיה לך חוף  

אם תילחם בגלים סוערים.

לא קרקע נוחה לנחיתה,

אם תיאבק ברוחות.

לא אהיה מדרכה,

אם תרוץ לכביש סואן.

אם תלמד להנות מסער הים,

לאהוב את תנודות האויר

ולחצות ברוגע-

אהיה החוף הכי בטוח,

הקרקע הכי יציבה,

המדרכה הכי קרובה-

לאסוף את פצעי הדרך

ושברי המסע.

ולא כי אני הכל ואתה כלום.

כי או שאתה כולך,

או שאל תהיה.

זה בסדר להסתתר מאחורי החומות,

שבנית במשך שנים, לבנה על לבנה.

כל אחת מהן קיבלת מעוד אכזבה,

מעוד שריטה של חוסר ביטחון.

וכל פעם שתפגוש מישהי, תוציא לבנה אחת,

תראה לה חלק ממך, חלק אחד,

כי אתה יודע, שהיא תתן לך לבנה אחרת במקומה

והחומה תישאר. יציבה.

כשתרגיש שהיא לא נותנת לך לבנה,

לא של כאב, ולא של אכזבה,

תסתובב מהר ותלך. 

אל תשאר איתה, 

היא סודקת לך את החומה.

חפש מהר מישהי אחרת, שתתן לך לבנה

שהחומה לא תיסדק ולא תיפול.

הרי אם תישאר, 

היא תחשוף אותך, את כולך.

בלי לבנים, בלי שכבות הגנה,

רק אתה.

עם השריטות שלך, 

עם הצלקות שלך.

הן ממחישות לך כמה אתה גבר מקולקל.

לא כמו כולם.

נסה פעם אחת להשאר, לתת לחומה ליפול,

לגלות כמה הצלקות שלך יפות,

כמה הדמעות שלך ממלאות,

כמה כל כאב וכל שריטה,

בנו לא רק חומה,

אלא את מי שאתה.

פעם אחת, כשאתה לא מקבל לבנה,

תישאר. אל תסתובב ותלך.

נסה לבדוק, כשאתה חסר נשימה,

מי אתה כשאתה איתה.

מתברר שחום ממיס גם שריון פלדה

יש מי שמשתמש בגפרור

בהרים, לפעמים בתנור עצים

דלקת גם מקפיצה את כדור הכספית

הרומנטיקנים משתמשים בלב,

ויש מי שבאמצעות מבט

מצליח להזרים את כל הדם

למקום חם אחד.

מתברר שחום ממיס גם שריון פלדה.

לא אוהבת לבן.

הוא חגיגי מדי

נקי מדי

טהור.

ואני

כשהשמש אדומה, ונעלמת לאיטה

אל תוך השחור,

שמתחיל לפזר נקודות זהובות,

מתחילה לנשום.

ואתה יפה, בלי צבע,

שוכב על הגב

חנוט בתוך ניילון נצמד,

שותק.

אוהבת את הלילה, לבן.

זה לא האפר

או הבליעה

זה לא הבדל

או הצריבה

זו התנוחה

ההתמסרות

המבט

הפה הפעור

זה הפחד

כמעט הקאה

הציפייה

שאהיה מרוצה

פשוט. שימושי

כמו שאתה 

גם אחרי שנים.