גם מילים גורמות כאב

אני לא תמיד אהיה שם,

אבל אשאר לתמיד.

לא אהיה לך חוף  

אם תילחם בגלים סוערים.

לא קרקע נוחה לנחיתה,

אם תיאבק ברוחות.

לא אהיה מדרכה,

אם תרוץ לכביש סואן.

אם תלמד להנות מסער הים,

לאהוב את תנודות האויר

ולחצות ברוגע-

אהיה החוף הכי בטוח,

הקרקע הכי יציבה,

המדרכה הכי קרובה-

לאסוף את פצעי הדרך

ושברי המסע.

ולא כי אני הכל ואתה כלום.

כי או שאתה כולך,

או שאל תהיה.

זה בסדר להסתתר מאחורי החומות,

שבנית במשך שנים, לבנה על לבנה.

כל אחת מהן קיבלת מעוד אכזבה,

מעוד שריטה של חוסר ביטחון.

וכל פעם שתפגוש מישהי, תוציא לבנה אחת,

תראה לה חלק ממך, חלק אחד,

כי אתה יודע, שהיא תתן לך לבנה אחרת במקומה

והחומה תישאר. יציבה.

כשתרגיש שהיא לא נותנת לך לבנה,

לא של כאב, ולא של אכזבה,

תסתובב מהר ותלך. 

אל תשאר איתה, 

היא סודקת לך את החומה.

חפש מהר מישהי אחרת, שתתן לך לבנה

שהחומה לא תיסדק ולא תיפול.

הרי אם תישאר, 

היא תחשוף אותך, את כולך.

בלי לבנים, בלי שכבות הגנה,

רק אתה.

עם השריטות שלך, 

עם הצלקות שלך.

הן ממחישות לך כמה אתה גבר מקולקל.

לא כמו כולם.

נסה פעם אחת להשאר, לתת לחומה ליפול,

לגלות כמה הצלקות שלך יפות,

כמה הדמעות שלך ממלאות,

כמה כל כאב וכל שריטה,

בנו לא רק חומה,

אלא את מי שאתה.

פעם אחת, כשאתה לא מקבל לבנה,

תישאר. אל תסתובב ותלך.

נסה לבדוק, כשאתה חסר נשימה,

מי אתה כשאתה איתה.

מתברר שחום ממיס גם שריון פלדה

יש מי שמשתמש בגפרור

בהרים, לפעמים בתנור עצים

דלקת גם מקפיצה את כדור הכספית

הרומנטיקנים משתמשים בלב,

ויש מי שבאמצעות מבט

מצליח להזרים את כל הדם

למקום חם אחד.

מתברר שחום ממיס גם שריון פלדה.

לא אוהבת לבן.

הוא חגיגי מדי

נקי מדי

טהור.

ואני

כשהשמש אדומה, ונעלמת לאיטה

אל תוך השחור,

שמתחיל לפזר נקודות זהובות,

מתחילה לנשום.

ואתה יפה, בלי צבע,

שוכב על הגב

חנוט בתוך ניילון נצמד,

שותק.

אוהבת את הלילה, לבן.

זה לא האפר

או הבליעה

זה לא הבדל

או הצריבה

זו התנוחה

ההתמסרות

המבט

הפה הפעור

זה הפחד

כמעט הקאה

הציפייה

שאהיה מרוצה

פשוט. שימושי

כמו שאתה 

גם אחרי שנים.

הכי אני אוהבת קעקועים שאי אפשר לעשות עליהם קאבר, או להסיר אותם בלייזר.

כאלה שלא רואים, רק מרגישים.

אותם אני יכולה לצרוב, מבלי לדעת לצייר.

מי ששובר, צריך להרכיב

חלק אחר חלק

ולתקן.

ומי שיודע לתקן

חייב

לדעת לשחרר.

מי שלא יודע לשחרר,

שלא יאסוף שברים.

הכלא הפיזי יכול להיות החופש המנטאלי הכי גדול שאפשר להעניק.

נעול ומשוחרר.