לפני 3 שנים. 23 בדצמבר 2020 בשעה 19:01
אני יודעת שלא בחרת ליפול,
אבל בחרת לעמוד על סף תהום.
הזהרתי מראש, שהדרך נגמרת
ושצעד נוסף, הוא באחריותך.
האויר נגמר שם למעלה בקצה,
והנשימות הופכות כבדות.
הרגליים רועדות יותר ויותר
והראש לא מפסיק לחשוב.
עכשיו, כשאתה כבר שם
אתה לא יכול לחזור אחורה
התהום כבר שם, והאויר דחוס.
הדם קופא בתוך הורידים.
אתה בחרת לטפס, חשבת
שגם הפעם זה עוד מצוק
עוד נגיעה מוכרת ורכה
אותן דרכים בהן הלכת.
זו תהום שלא היכרת
היא מלטפת רק אחרי
שכבר מסרת את נשמתך.
אתה בחרת.
