גם מילים גורמות כאב

כשהייתי קטנה, אהבתי לנסות לחצות גדרות

הן תמיד הפרידו בין המוכר למרגש.

זו מאבן- הייתי מטפסת אותה, 

עם מרפקים וברכיים פצועות

לפעמים חוצה, לפעמים מביטה מלמעלה.

זו ממתכת- הייתי מנסה לקמט

ולפעור פתח אליו הייתי משחילה רגל חשופה

בודקת את האדמה מהצד השני.

זו מצמחים- הייתי קוטפת

מריחה ונוגעת בצמח

שולחת יד ארוכה לממש את מגעו של הצד השני.

והיום?

במקום גדרות יש גבולות