הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

נפגשנו בין צללים.

אני יצאתי מהחושך.

אתה חזרת מהאור.

בין הצללים,

רואים ולא רואים.

נראים ולא נראים.

שם אנחנו מתמקמים.

בחושך הכל מותר, באור אי אפשר.

בחושך אני באמת אני, באור - מסכה.

בחושך אתה האחד שקיים עמוק עמוק בפנים, באור אתה השני, שנלחם עם ה-עמוק.

אני רוצה להיות אני, ואתה רוצה להיות רק השני.

בין צללים,

אני מושכת לחושך,

אתה לכיוון האור.

בין צללים, לרגעים טוב לי, לרגעים טוב לךָ.

בין צללים, זה מקום מסתור.

אני חוזרת לחושך.

אתה יוצא אל האור.