הולכת ברחוב, איש מעשן.
אני עוברת אותו וניחוח "אחר" עולה מהסיגריה.
נזרקת לחורף לונדוני.
אמצע הלילה בעיר זרה, אתה ואני במונית.
מתקרבים למגע,תשושים אחרי שבוע ארוך ויום ארוך עוד יותר.
כניסה למלון, מעשנים "אחר".
מבטים מחליפים את הצורך במגע.
אסור לאף אחד לגלות...
חדר במלון.
בשקט, בלי שאף אחד ידע, אתה נכנס.
שוכבים במיטה, מעושנים, עייפים, מדברים, נוגעים.
מגלה לךָ מי אני, ואתה מגלה לי אותךָ.
אתה לא תמים כמו שאתה נראה.
המבט המבוייש שלךָ מסתיר מאחוריו ראש נועז כמעט כמו שלי.
יש לךָ עוד קצת דרך, אבל אתה בכיוון.
בעייפות הגוף, בכבדות הראש, האינטימיות היא כמעט כמו לחישה.
איטית, רכה, כמעט ולא מורגשת.
ויחד עם זה, כמו הלחישה, חודרת ישר ועמוק.
אתה מראה לי אותךָ.
ואתה יפה.
ונעים לי.
ואני נרדמת לשעה טרופה.
בוקר - עיניים אדומות, כמו של כולם?
בוקר - עיניים נפגשות, מסתירות חצי חיוך.
אסור לאף אחד לדעת...
בדרך לשדה התעופה, צפוף באוטו, איזה מזל שאתה יושב לידי.
בדרך הביתה, טיסת לילה, כולם ישנים, אתה מביט בי מרחוק ורוצה לבוא קרוב.
ומאז כל ניחוח "אחר" מזכיר אותךָ.
ומאז כל שיחה שלנו היא מסוג "אחר".
ומאז, לא משנה מי סביבנו, אנחנו במקום "אחר".