סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

דיוקן עצמי
לפני 7 שנים. 25 ביוני 2016 בשעה 18:23

אתה שוכב על הגב, לא זז.

מביט בי איך מסתובבת סביב המיטה.

אני מתיישבת, קודם לידךָ.

אתה מושיט יד לגעת, אני מחזירה אותה למקומה.

מביטה בךָ, מראש לכף רגל ובחזרה.

כולךָ ציפייה.

היד שלי עוברת את אותו המסלול של העיניים.

והעיניים שלךָ?

חומות, עמוקות, כל כך עצובות.

אני מתרוממת ומתיישבת, עליךָ.

המבט שלךָ משתנה מעצב, להפתעה.

שתיקה.

ורק האגן שלנו זז.

המבט שלי משתנה, נכנס בו קצת רוך.

המבט שלךָ...

המבט שלךָ...

המבט שלךָ חודר אותי, חזק יותר מכל דבר אחר בךָ.

אתה מביט בי, אני בךָ.

ואני מתפרקת, מסופקת.

ואתה מחבק.

אני נרדמת ואתה שומר עלי.

המבט שלךָ מלווה אותי בחלום.

המבט שלךָ מלווה אותי כל היום.

"The man with the child in his eyes"

שנים אחרי והשיר הזה מחזיר אותי אליךָ.

דולפין 4 - נפלא. מבטים זה הדבר...
לפני 7 שנים
קושית​(שולטת) - כן. זו עוצמה, זה קשר.
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י