הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

אנחנו יחד, שוכבים זה לצד זו.

אני מלטפת, במרחק נגיעה מלשרוט.

אתה מלקק, במרחק נגיעה מלנשוך.

אני מכרסמת, במרחק נגיעה מלטרוף.

אתה טופח, במרחק נגיעה מספאנק.

אתה מגיש לי אותךָ לחקור, אני במרחק נגיעה מלחדור.

אני נוגעת, במרחק נגיעה מלבעול.

אתה מחבק, במרחק נגיעה מלחטוף.

בשקט ובשלווה,

בתאווה מרוסנת,

במרחק נגיעה.

ורק הנשיקות שלנו, חוצות את הגבול.

מרמזות, פרומו לבאות.