סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

דיוקן עצמי
לפני 7 שנים. 26 ביולי 2016 בשעה 20:02

עכשיו, אחרי Dead Lines וימי תשובה.

אחרי שנלחמתי לא להתרסק והצלחתי (בערך).

הלוחות הטקטונים שלי בכל זאת זזו.

הקרום נסדק והוציא לבה לוהטת, נוזלת.

מתגבשת שוב למה שנמס בעבר והפך לעיסה עמוק בגרעין שלי.

לזיכרון של משחק שלא הצלחתי להגיד בו "פוּס, שברו את הכלים ולא משחקים".

במקום זה נשברתי אני.

וזו רעידת אדמה.

ואלו אפטר שוקים.

וזה גוש בחזה.

וזו מועקה ותעוקת נשימה.

וזה שחרור לחצים שירגיע את האדמה שלי.

עוד מעט.

עוד מעט.

תן לי יד,

אני יוצאת מדעתי,

אבל תיכף אשוב.

דממה ניצחת - עצב עמוק ותחושה של משהו ששרט לך את הלב והנשמה..
לצאת מדעתך כדי לחזור אליו מחוזקת זו אפשרות..
לפני 7 שנים
קושית​(שולטת) - האפשרות היחידה לטעמי.
כל האופציות האחרות, סופן לא משהו.
לפני 7 שנים
דממה ניצחת - בדיוק כך!
לפני 7 שנים
עציץ​(מתחלף){משוייך} - קודם כל זה באמת נשמע זוועות וצר לי שאת נאלצת לעבור את איסוף שברי הפזל האנושי שלך כל פעם מחדש..
מעבר לזה לצערי אי אפשר להבטיח שהתחושה המחורבנת הזו תעלם... היא כנראה תישאר אבל אפשר לא לאפשר לה לנהל אותנו. זה קשה ודורש תהליך...

האינדיאנים היו אומרים שריפוי אינו העלמת הכאב אלא חיים שאינם בצילו...

כרגע מה שנראה זה שאת צריכה סביבה תומכת ואנשים טובים, אינטרנטית כבר יש לך אותי יקירה :) שולח חיזוק וחיבוק לשימוש בעת הצורך..
לפני 7 שנים
קושית​(שולטת) - תודה רבה!
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י