הבל הבלים אמר קהלת, צדק!

אתה מגיש לי בשתי הידיים.

כמגיש מנחה.

את החגורה שלךָ.

והמבט מבקש ממני להשתמש בה.

אני מניחה אותה בצד.

עדיין לא שבעתי.

עדיין לא קיבלתי את ליטרת הבשר.

את מנת חלקי.

בעינוגי/עינויי גופךָ עם גופי.

ואז, מחזיקה אותה.

לומדת לחוש את המגע שלה בתוך ידיי.

לומדת את המקצב והזווית.

מתאהבת בפסים האדומים שנחרצים עליךָ.

ממנה.

וממני.

ואתה כל כך יפה.

נותן אותךָ.

מקבל.

אותי.

ואותה.