אוהבת

נגיעות אינן בנות חלוף

אם אני מאד משתדלת לסמוך עליך

אני סומכת עליך?

כבר כילדה הזנחתי את השיניים שלי. אמי בדקה אם צחצחתי לפי משך הזמן בו הייתי בחדר האמבטיה והריח באמצעות התקרבות לפה.
זייפתי את התוצאות בקלות. מרחתי מעט משחה עם האצבע על שיני הקדמיות, המתנתי זמן מה, שטפתי ויצאתי. היו הרבה טיפולים.
קשה לי להאמין שאף רופא שיניים לא אמר משהו על הצחצוח שלי. זה בסדר, לא הכל עם אמא היה הגיוני.

הגיע טיפול השורש ההוא. הזריקה לא עבדה ואת הכאב הנורא על הכסא כל-כך זוכרת. והמילים, עוד מעט זה ייגמר. אמי נוהגת לעשות
ביוזמתה את הסתימות שלה בלי זריקה. מכירה עוד מהעדה שלה בגילה שמעדיפה. זה קטע פולני מזוכיסטי שמתייחס בחשדנות
לחומרים רפואיים ומקטין את השימוש בהם. אך מדוע הרופאה הסכימה איתי? את מה שקשור לטיפול שנאתי יותר.

לא רק סתימות על סתימות. הפה שלי קטן יחסית לשיניים. הייתה לי סגירת עצמות כללית מוקדמת. כנראה פחות גבוהה מהצפי אצלי.
פיזיולוגית ילדת נצח, טוב לי עם זה. לשיניים פחות. הצפיפות בלסת גרמה להן להיות עקומות. הלכנו לייעוץ ליישור. נאמר שכדי
לפנות מקום צריך לעקור ארבע שיניים. הרווחים שייווצרו יאפשרו ליתר להסתדר. לא רציתי לעשות, הפה נראה לא משהו.

והשן שכל הרופאים צחקו עליה. נולדתי עם שן חלב שמתחתיה לא הייתה שן בשר. דבר לא דחף אותה החוצה. נשארתי בגיל מבוגר
עם שן תינוקית. עוד סימן פיזיולוגי לכך שאני ילדת נצח, טוב לי עם זה. אחרי גיל שלושים קרסה והוצאה. הרופא המבוגר אמר
שנדיר שקורה רק בצד אחד ולא סימטרי. אצלי הייתה הפעם ראשונה שראה מחוץ לספר. יש שם חלל, לא רציתי שתל.

שיני הבינה עשו בעיות והוצאו. ברור, ממתי לילדת נצח יש שיניים של גדולים? בשנים האחרונות הייתי עסוקה בהישרדות מכדי לטפל.
הצטברו אפילו דברים דחופים. עדיין מתקשה לצחצח היטב לכן מצב החניכיים הלך והדרדר. סוף סוף לוקחת את השיניים בידיים.
מתחילה תוכנית מקיפה ומסודרת. מחר הטיפול הראשון. הפנתרה אינה נוהגת לנשוך וכך זה יישאר, אבל תשמור על הניבים.

להניח ראש

על רגל

על לב

על כתף

להניח לכל

כותבת פוסט אחר מכרגיל בפינה.

מדברת עלי, התחושות שעכשיו.

השבוע הקרוב הוא אחד הקשים בשבילי.

במוצאי שבת יחול ט' באב.

מזכיר את חורבן הבית המשפחתי שלי.

בליל חמישי ט"ו באב.

חג האהבה לה עדיין לא זכיתי.

זו שבאה ונשארת.

אז זה היה ברור.

נשים מחוללות בכרמים בבגדי לבן.

נחטפות לתמיד.

לי לא הייתה שמלה לבנה.

בליל כלולותי לבשתי ירוקה כהה.

בד שקוף נוזל על בד אטום.

נתפרו אליו פרחוני סרטים צהובים.

במאתיים וחמישים שקלים

במקום בחמש מאות.

לא סטודיו, לא תופרת, לא מדידות.

סוף עונה בחנות רגילה.

ראיתי וידעתי ורציתי.

פשוטה ויפה.

הינומת זהב עתיק זלגה אחרי הגב.

עשויה טול אוורירי חדש בגוון נושן.  

חברתי ואני חיפשנו עד שגילינו אותו.

אחותה תפרה.

בידי ורדי משי צבועים בגוון מתכתי זהה.

מצאתי ואגדתי לזר בסרט בד דקיק.

נעליים באותו סגנון מטאלי, נמוכות עקב.

כך לא הגעתי לגובה חתן השמחה.

הרגשתי כה בנוח בבגדים השונים.

היטבתי לבחור.

לא הייתי כלה באמת.

אלבום התמונות שמור בביתו.

מונח ליד זה מחתונתו הקודמת.

חורבן הבית הראשון שלי.

חורבן הבית השני שלו.

ואולי לא היו הבתים מעולם.

ואולי לא יהיה בית.

ולא עתיד לבוא.

ט' וגם ט"ו באב שוב כאן.

פעם הסבירו לי שכאשר מעוניינים במשהו כדאי להתנהג כאילו הוא כבר.

למשל אם רוצים אהוב להיות אתו כדאי שכל המיטה הזוגית תהיה פנויה.

לא כך שחצי ממנה מלא בגדים ועניינים ונשאר רק מקום אחד לנו וזהו ודי.

ולי כבר אין מיטה זוגית או מיטה בכלל רק ספה נגיד רטרו עם כריות זזות.

אבל מתחת לה יש, איך נקרא לזה בעדינות, דברים. עדיף לטאטא אותם.

ולא להאמין כמה בלגן הצלחתי לדחוס לדירונת. כזו אני, בחורה מוכשרת.

בני נסע. מרגישה לבד במקום הריק. אנקה היטב כדי שהחלל יהיה נעים.

אצחצח לכבוד האביר המסעיר שהגורל יזמן לפתח ביתי בזכות השקעתי.

ככה אתם מכירים אותי? נראה לכם שאמרח זמן פנוי נקי בסמרטוט רטוב?

התוכניות שלי הן להתקלח, להתלבש ולבלות. השמיים יכולים לחכות :-)

ללכת אחריך בעיניים עצומות

זה גם את מי שטובה לך ממני

כותב פירוט ארוך, מנומק, משכנע ומרגש.

מתנסח היטב, מעל פני השטח זה נראה יפה.

אלא שאני זחלתי במנהרות התת-קרקעיות שלו.

תחילה בעיניים עצומות, התקדמתי ומיששתי.

הן היו סבוכות ממה שהעליתי בדעתי שיתכן.

התרגלתי להתחפר ונעלמתי בהן.

מסכימה להיפגש לשיחה בבית-קפה.

יש לו סיפור כיסוי מוצלח לעבר בדרך למחר.

נגדל את בננו יחד ויד ביד נזדקן.

מתחילה לענות אך התעלות שוב מתפתלות.

היום כבר מזהה אותן וכהרף עין ממפה.

מכירה מבפנים, בוחרת לא להיכנס.

מוציאה את תעודת הזהות הישנה.

איני מחליפה אותה כדי שלא להיפרד

מהמחוקה שנפרדה למענו מעצמה.

מקרבת לפני את זו שקשה לזהות בי.

אומרת, תמונה אחת שווה אלף מילים.

כך נראתה האישה הזו איתך.

כך היא נראית בלעדיך.

כך אשאר.

על התופסות רגליים קרות

שמדברות אבל נעצרות

קובעות ולא מגיעות

מביעות וקופאות

קמות ונעלמות

,

,

,

אז גם בנים