צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת

שפחה מורכבת

© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 8 שנים. 7 ביולי 2016 בשעה 0:24

 

כדי לקום רעננים חשוב לישון עמוק, רצוף, לאורך זמן.

זה מה שעשיתי בשבועות האחרונים.

נתתי למציאות להתגלגל ולחשוף על הקוביות את המספרים הנכונים.

הגעתי למסקנות ובקרוב אוציא אותן לפועל.

 

על הדרך שמחתי שצפו בבלוג גם בהעדרי.

 

בוקר אור לי :-)

 

 

לפני 8 שנים. 13 ביוני 2016 בשעה 4:49

 

יש לי מדי

מחשבות בזמן האחרון

אפילו במושגי הנונסטופיים

מתחפרת בלי קרקע

זה מבלבל

 

עכשיו מוטב

ללכת לישון

לתת למשהו הספונטני

שיודע לעומק ממני

מהו הסדר הבסדר

בלי לשאלני למה ואיך

לארגן מחדש

ליצור ולאחות

 

תמיד כאן

קוראת ומגיבה כרגיל

רק לא כותבת פוסטים אצלי

עד אתעורר ואמשיך

לילה טוב

 

 

לפני 8 שנים. 12 ביוני 2016 בשעה 4:48

 

הלילה הלכתי לתיקון ליל שבועות שהסתיים בשירה בציבור. נגינה, כתוביות, זכרונות.

השיר האחרון היה שירת העשבים. "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו.

דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו. ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה".

 

לרגע יושבת במקום אחר. תיכון. מדי בוקר כל התלמידות מתפללות באולם בית-הספר.

בהזדמנויות חגיגיות כמו ראש-חודש ומסיבות, אנו נשארות במקום ושרות בהתלהבות.

שירת העשבים הינו השיר האהוב ביותר על דמות חינוכית מרכזית. זה מלמד הרבה.

 

אבל... יש עוד שיר. הייתי מעדיפה שלא. "ידין בגויים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה".

פסוקים מתהילים. הצידוק הינו שמדובר בעונש למי שפגעו בעם ישראל. הטקסט ממשיך

ומתייחס ליהודים לומדי התורה שנמשלה למים וניצלים "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש".

 

מנגינה בשני קולות עם הרמוניות נהדרות. כולן שרות ואני חושקת שפתי ומתבוננת בהן.

לא קולטת איך מי שרק לפני רגע שרו מכל הלב שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו,

יכולות להוציא מהפה את הזוועה הקטלנית. להתייחס למילים כמו לעוד שיר חיובי וחינני.

 

פעם ועוד פעם שוב ושוב מאות שרות, אחת לא. מפליא, השתיקה שלי תמיד עוברת בשקט.

מעולם לא נזפו בי. עד היום זה מהווה עבורי דוגמה ליכולת לנתק את המחשבה מהמעשה.

זו הדרך היחידה לשיר בגיל צעיר על הרג המוני בנעימה פסטוראלית רכה, מחייכת ומלטפת.

 

 תיקון ליל שבועות. הלוואי ואת מה שצריך, נתקן.

 

לפני 8 שנים. 10 ביוני 2016 בשעה 7:57

 

בתנ"ך מסופר על נשים שצועדות אחרי אחרים גם למצבים קשים. רות האלמנה הולכת

בעקבות נעמי לארץ היהודים. לפי ההלכה לא הייתה עדיין אפשרות גיור ונישואים למואבים.

למרות זאת טוענת "עַמֵּךְ עַמִּי" ומגיעה. נראה שההיגיון לא מנחה אותה ולא נשים נוספות.

 

שרה אמנו הנשואה "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". הוא משלם עליה לאברהם למטרה ברורה.

לאה נישאת במרמה ליעקב הרוצה את אחותה "וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו".

"וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ", בת ישראל לגוי הולל. מה גורם להן לפעול בניגוד לכל?

 

המוטיב החוזר בפסוקים אלה הוא השימוש בשורש ל.ק.ח. ומכאן ניתן לומר שאולצו לפסוע

בדרך לא דרך. יחד עם זאת בשום מקום לא כתוב שהן מתלוננות. אולי מכיוון שהאישה

נחשבה לרכוש הניתן להעברה על-ידי אביה, בעלה ופטרונה. יתכן שההסבר פנימי יותר.

 

יש רגעים בהם נענים לקריאה. יוצאים מהעולם המוגן והמוכר. לא תמיד יודעים למה נכנסים.

לפחות ניתן היה לצפות לתפילה להצלה לפני הוויתורים. אלא שעל אף מה שלרוב חושבים,

קול עמוק אומר שזה המקום בו להיות צריכים. כמה עוצמה בהליכה לשם בדממה.

 

בתורה כתוב שעמוני ומואבי פסולים לגיור. אומרים שבזכות רות נפסק שעמונית ומואבית מותרות.

את ההלכה קבע גבר, אולי בועז. את אחוות האדם "עַמֵּךְ עַמִּי" שביטאה, היא הראשונה ששמעה.

הובילה מציאות שאיפשרה לה ולעוד נשים להינשא ליהודים, אף שגם עליה נאמר שנלקחה.

 

רות ד' י"ג:

"וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה".

 

שבת שלום וחג שמח

 

לפני 8 שנים. 9 ביוני 2016 בשעה 15:33

 

הרבה דברים נהדרים הפתיעו עד כה. מיד בסיום העבודה גיליתי שהארנק שלי נעלם.

באותו רגע הבנתי שכנראה התרכזתי בו פחות מבחצי מנת הפלאפל שאכלתי בצהריים.

זאת למרות כרטיסי הפלסטיק מכל הסוגים והכסף וצ'ק המשכורת המיועד להפקדה מחר.

שמתי פעמי ולמרבה השמחה גם אחרי שהמשמרת התחלפה נשמר והוחזר שלם לגמרי.

 

נסעתי באוטובוס. כרגיל מכיוון שחשבתי על משהו עמדתי לפספס את התחנה הנכונה.

אלא שהפעם קלטו הנוסעים מהתנועה שלי עוד בטרם עצרתי ועמדתי שברצוני לצאת.

שאלו ועניתי שזה בסדר, לא צלצלתי בזמן ואחכה לבאה. החליטו שלא אשרך רגלי.

העבירו מאחד לשני כהרף אוזן עד שהנהג פתח. פעם ראשונה שקורה לי כזה דבר.

 

הגעתי למרכז לבריאות הפון. הוא עובר אצלי מבחני ריסוק ושורד כנגד כל הסיכויים.

מגן רגיל לא הספיק כי נפל על אבן גדולה בצדו של המסך. קניתי מגן עוטף 

אלא שבדרך פלא התפרק שוב ושוב למרות הדבקות חוזרות, ואני מבינה בדבקים.

עד שנותר חשוף וחיש קל צדו האחורי נשבר. הצד הקדמי אמר תודה למעטה שספג.

 

אתמול עצם עיניו והמסך הוחשך. המעבדה המדוברת היא מאורת צדיקים.

הגעתי לשם מזמן עם פון שאינו מגיב. אפשר היה לקחת פנימה ולתמחר חופשי.

במקום זאת הסביר הטכנאי שלעתים ניתן לעשות לפון ריסטארט כמו למחשב.

לחץ כאן, לחץ שם והחזירו לחיים. חייך, שם אותו בידי וסירב לקחת אגורה.

כעת השאלה הייתה אם לחזק חיבור או להחליף מסך והתשובה הייתה הקלה.

 

חוץ מזה בעבודה קיבלתי לכבוד שבועות מארז עוגת גבינה משולבת אוריאו.

 

תודה לכולם על יום נפלא עד מאד, ומי יודע מה עוד :-)

 

לפני 8 שנים. 8 ביוני 2016 בשעה 21:32

 

לעתים לילה יורד הוא בעצם סהר עולה

לפעמים השקט ריק ולפעמים מלא

לפרקים זאב עוטה דמות טלה

אותו תסמין בריא או חולה

אולי כנה ואולי משלה

מדעת מאמינה ל

הזמן ממילא

מגלה

 

לפני 8 שנים. 8 ביוני 2016 בשעה 15:31

 

עדיף להפסיד בתום לב מלסתום לב

 

לפני 8 שנים. 8 ביוני 2016 בשעה 4:22

 

מעירה את בני

בוקר טוב 

איך אתה מרגיש?

כואב לי הראש

כואב ברמה של אבקמולי?

לא. כואב ברמה של חיבוק

}{

 

לפני 8 שנים. 6 ביוני 2016 בשעה 18:00

 

אפילו אחרי

שהגזע נכרת

נשרף

יושב אשפתות

מדרכה סביבו

מספיק שורש

מחובר לאדמה 

כדי שהלב

ימשיך לפעום

 

 

לפני 8 שנים. 4 ביוני 2016 בשעה 17:31

 

מדי פעם קוראת פוסטים שכוללים הטרדה מינית ברורה.

איני מתכוונת לשיחות שצריך להיות במקום כדי לראות איך התנהלו.

גם לא לסיטואציות בהן היה אדם שהשולט הכיר מראש.

שולפת מהזיכרון שלוש התרחשויות אודותיהן קראתי בפוסטים.

זוכרת את התוכן ולא עם מי, היכן ומתי נכתב שהיו.

 

השולט אמר לי להתיישב ברכבת מול זרים

ולפתוח רגליים בלי תחתונים כך שמי שמולי יראו את הכוס שלי.

בדס"מ כולל הסכמה. זה אקט שבוצע באנשים שלא נשאלו.

מה שנעשה כאן אינו בקטגוריית בדס"מ אלא הטרדה מינית.

אולי חייכו במבוכה? אולי קפאו כמו שעלול לקרות במצבים כאלה?

 

השולט אמר לי לגשת לברמן ולהראות לו את השד שלי.

איסור התערטלות בפומבי כולל פטמות ומתייחס לכל מקום ציבורי

שמי שנמצא בו אינו מצהיר בנוכחותו שיש לו עניין שיתפשטו מולו.

כמובן חוק זה אינו חל על אירועים סגורים של נודיסטים או בדס"מיים.

הוא בתוקף במקום בו היית, פאב וונילי רגיל.

 

השולט אמר לי להציע לשליח המזון המהיר מציצה במקום לשלם טיפ.

מה שיש כאן זו הטרדה מינית.

 

בואו נתעסק בעצמנו.