אוהבת

לא ברור אם אפשר לדעת 

לפי קריאת התכנים בבלוגי

מה שבטוח יכול לחשוף

הוא צליל קבלת ההודעות 

יש לו טון כה ברור וייחודי

כלוביסט שישמע אותו במעוני

יבין שכמוהו אני

עולם העקרונות מושך יותר מהעולם הפיסי

קיבלת לב חם ועיניים טובות

זה בסדר שהן לפעמים רטובות

מוקפת בכל-כך הרבה אהבה

אז מה אם אין נשמה בסביבה

המיניות שלך מספיק מגרה

יכולה פה ושם להיות נזירה

מתענגת מלענג אחרים

תסתדרי לבד בלילות הקרים

עוד משפחה מה זה חשוב

בשביל הילד היית חיה שוב

מי הרשה לך להתעקש

ומאיפה יש לך חוצפה לבקש?

במקומות בהם הלכתי לאיבוד מצאתי אותי

חומות מעשה ידי אדם קורסות עם פתיחת שערי הלב

בפוסט הקודם הוזכר הספר הידוע בציבור. ביקורת רבה מושמעת כלפיו ואתם יודעים מה,

הוא לא מה שארצה לקרוא ליד כוס התה שלי. יחד עם זאת יש לו תפקיד תודעתי חשוב.

כאשר קוראים אותו, או בגרסת התקציר צופים כמוני בסרט, מוטב לראותו בעיניים אחרות.

כאשר סוף סוף החלטתי לשים פעמי לקולנוע הייתי בטוחה שהאולם יהיה ריק. להערכתי

מאותגרת הכרונולוגיה חלפו יותר מחודשיים מאז עלה לאקרנים. נכנסתי לאולם והופתעתי

לגלות שאיני לבדי. השורות היו מיושבות ברמת פיצוץ אוכלוסין. משהו יצר עניין לאורך זמן.

מה שמשך את תשומת לבי בשעה החשוכה היה פחות הסרט ויותר האנשים. הגיבו שונה

מאשר בסרט רגיל. בכל זאת נתחיל עם העלילה. חברים יקרים, איננו קהל היעד של הסרט.

מיותר למדוד אותו לפי התאמתו לנו ולידע שלנו. בדרכו הרדודה עושה יופי של עבודה.

הסכרין הלבן והדביק מושפרץ חזק יותר משפיך. הגיבור מאד מאד חתיך ומאד מאד עשיר

ומאד מאד מנוסה. היא מאד מאד יפה ומאד מאד בתולה בענייני בדס"מ. צעירים לבנים

עם ביגוד אופנתי, מזון גורמה ודייטים ראוותניים כטיסה פרטית. שיא הקיטש, אך יש קאץ'.

איך מפגישים ווניליים באופן חיובי עם שוט? בסרט אימה? זה יעמיק את הרתיעה הרגשית.

דידקטי? ההזדהות תפחת. אותנטי? מתקדם מדי למתחילים. הפחד מהלא נודע מטשטש

כשהוא נעטף בשבלונות העלילה הקלישאיות. מוכנס באמצעות תבניות ההכרה הקיימות.  

זה מה שחמישים גוונים עושה. מאפשר להציץ לחדר האסור של האנטי-נורמטיבי מבעד

לחלון פוליטיקלי-קורקט לחלוטין. כן, אותנו זה משעמם. כן, במידה רבה יכול לקומם.

זה לא לבדס"מיים אלא לווניליים. הרגשתי כחתולה שמלקקת שפתיה כשישבתי ביניהם.

מימיני זוג מבוגר. לפי גילם ניתן להעריך שראו פה ושם בסרטים בחיים אקדח או רובה,

גווייה או שתיים. עדיין בכל פעם שנראה צל שוט על המסך פלטה "מה הוא עושה לה?

מה הוא עושה לה?". התבוננתי סביב במבטים המרותקים והנעוצים. הם היו שם, בפנים.

כותרות הסיום. הסרט הזה הספיק לי. לקחתי את התיק, קמתי והלכתי. ירדתי במדרגות

וקלטתי שאני בסיטואציה סוריאליסטית. הייתי היחידה באולם בעמידה. הסרט נגמר

וישבו כאילו גמרו. יתכן שנרטבו ממה שלראשונה באופן מעורר אהדה ולגיטימציה ראו.

כך הם היו, בוהים ודמומים. רק כאשר הגעתי לדלת היציאה קם מכיסאו ראשון הצופים.

חמישים גוונים לוקה בחסר, אך לא מגיעות לו על כך מלקות. הוא נגע בנפש הציבור.

ווניליים סקרנים עדיפים מאשר ניכור. ככל שיחשפו או יצטרפו נוכל פחות להסתתר.

מושכת בחוטים שלי בלי לדעת אם יתירו או יהדקו את התסבוכת

גם בסופה הכי עזה

מי שמקשיב שומע

את האוושה הכי רכה

כאשר לא רוצים להיפגש לדייט מתגלות תגובות שונות מהמכבדים, המשתתקים

והמציקים. לעתים מנסים לשכנע בהצעות מפתות. מסעדה טובה, אבל ממש טובה. 

אפשר צימר מפנק. לא נפלת אפיים ומחאת כפיים? סוף שבוע במלון, מלון מצוין כמובן.

פנייה ממי שאינו מבין שהוא אמור לעניין אותי ולא הסביבה, היא טרן-אוף. מעוררת דחייה 

בשל הקשר ההפוך בינה לאינטימיות בונה. מורידה את המציע מהיציע. אומרת שאין מה 

לפגוש אותו עכשיו או בכלל. יחד עם זאת תכנית אחת כזו העלתה פעם על פני חיוך מיוחד.

המתעניין הנלהב הזמין לדייט ראשון בחו"ל. נשים רגע בצד את הסוגיה העקרונית בעטיה

זה לא יתרחש ממילא. נתחיל מהבעיה הפרקטית. מה קורה אם אני מגיעה והוא לא נראה לי?

חבל על הכרטיס. מה הוא עושה אם מבט אחד בשדה התעופה מספיק לו כדי להתחרט?

בארץ מה-היה-קורה-אילו עולה אפשרות משעשעת. לבלות עם אחד במקום המיועד. לקבוע

דייט עם נוסף מיד אחריו במדינה שכנה. לעבור ממקום למקום, משפה לשפה ומנוף לנוף

בלי סוף. בדרך, בעיקר בין העננים במחלקות העסקים, לכתוב יומן שיהפוך לרב-מכר לוהט.

מסביב לעולם בשמונים דייטים. חזון אחרית הימים, היבשות, ההרים, הערים והכפרים.

איזה מסלול רחוק אפשר בשתי אותיות למחוק.

לא.

הרבה יותר מלהיב אותנו להתמקד בפעם היחידה בה כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" מאשר

בפעמים בהן כתוב "ואהבת את יהוה". כאלה אנחנו, מעדיפים לראות את מה שמוצא חן בעינינו.

חיים בעולם שמכיר את הרעיון ההומניסטי השם את האדם במרכז. פעם האל היה במרכז.

כאשר רבי עקיבא מתייחס לאמירה "ואהבת" הוא כותב "זה כלל גדול בתורה". כוונתו במקום

היא במובן של "לרעך בתורה ובמצוות" בלבד. לעומתו בן עזאי אומר " "זה ספר תולדות אדם"

זה כלל גדול מזה". יש לאהוב לא רק את בני עמנו ודתנו, אלא כל אדם. מה שנכון צודק.

בעבר פירשו את "ואהבת לרעך כמוך" באופנים מפתיעים. כפי שציינו "לרעך בתורה ובמצוות",

אם הוא גוי או כופר אין הדרכה לאהוב אותו. יש דעה "ואהבת" הממליצה "ברור לו מיתה יפה".

אם נגזר דינו לאחת ממיתות בית-דין סקילה שריפה הרג וחנק, בחר באפשרות קלה למות.

רבי עקיבא ובן עזאי מחפשים בתורה, בדבר האל, את הצידוק לכך שיש לאהוב את הזולת.

יש שיאמרו שהאדם הוא בצלם האל ולכן אהבת האל ואהבת האדם חופפות. מצד אחד נהדר  

להקיף את אהבת האדם בקדושה. מצד שני אהבה מצוות אנשים מלומדה עלולה להגיע לעיוות.

אשרינו שזכינו לחיות בימים בהם כל מה שצריך כדי לאהוב אדם, חיה ועולם הוא לא לחפש מה

כתוב בשם מי אלא לדעת איך אנחנו מרגישים. למה? ככה. ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בלב.

ספרא קדושים י"ד י"ב:

" "ואהבת לרעך כמוך" [ויקרא י"ט י"ח] רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה;

בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" [בראשית ה' א'] זה כלל גדול מזה".

שבת שלום