אוהבת

אם כשחושבת עליך

לחוצה מזכרון דמותך

ריקה במקום מלאה בך 

ומרגישה יותר לבד איתך

לא משנה כמה נעים אצלך

סימן שלא, תודה.

אני מובנת מאלינו

זה רק נראה מובנת מאליו

הערב נפתחת באוניברסיטת תל-אביב תערוכה בה נחשפים גברים נפגעי תקיפה מינית אמיצים.

"אין בסידרת הצילומים הזו סטריאוטיפ של גבר נפגע אלימות מינית כי אין דבר כזה, סטריאוטיפ של גבר נפגע אלימות מינית.

יש אבי, אבידב, ערן, ארז, איל, חגי, ליאור, מני, מאור, מתן, מנחם, מורן, נחום, אור, אורן, רונן, טל, אורי ויואל. כל אחד ואחד

מהגברים האלה ניצב בראש מורם מול העיניים שלי, מול העיניים של החברה, ואומר בקול רם – אני כאן, תסתכלו עלי".

המשך דברי הצלמת ותמונות המשתתפים

"פרויקט "נראים" נעשה ביוזמת האמנית אליסיה שחף ובשיתוף פעולה

עם קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית 1203, במרכז הסיוע תל אביב.

"...פרויקט נראים מציע שיח אחר אודות פגיעה מינית ואתגר הן לצלמת והן לגברים המשתתפים.

התמונה היא עדות דוממת, ללא מילים לחוויה טראומתית. דרך עיני המשתתפים עוברת החוויה

שאין לה מילים ומהדהדת את עולמם הפנימי הסוער. המפגש של הצופה עם התמונות מציע שיח אחר,

המזמין להכנס לעומק הסוד. הנפגע ניצב נכוחה אל מול המצלמה חשוף, פגיע, נראה.

הצילום מקרין עצמה פנימית החושפת את עמקי הנשמה באופן אותנטי, מבלי לספר את ספור הפגיעה,

מבלי להצטדק, מבלי לספק הסברים. תערוכת "נראים" מסכמת מסע בן שנה וחצי, מטלטל, מרגש ועצמתי

שהיווה תהליך תראפויטי עבור כולנו. עבור המשתתפים עצמם, הפגיעה המינית איננה עוד זו המגדירה אותם,

הם אינם עומדים עוד מנגד. גברים נראים אלה נותנים תוקף לדמותם כפי שהם רואים אותה משתקפת בראי חייהם ..."

(ערן האן - רכז קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית, מתוך קטלוג התערוכה)".

פרטים על אירוע הפתיחה בו מתקיים היום שיח מיוחד בנושא

והתערוכה הנודדת המוצגת בקמפוס בחודש דצמבר:

https://soclib.tau.ac.il/events/exhibitions/Seen-8.12.2016

התחלתי קשרים בדרכים רבות ושפע תקוות

חודשי יחסים וירטואליים מבטיחים שהכזיבו

רומני פתע לוהטים שדעכו במהירות שניצתו

שיחות ארוכות בימים ומפגשי לילות שלמים

בישול בבית, מסעדות, דוכני פלאפל, פאבים

טיולים קסומים בטבע וסיבובים כיפיים בעיר

דבר לא ניבא המשך ולפעמים הפסיק מידית

לכן איני נותנת יותר אמון עתידי בהתפתחות

עברתי לתפיסה של קשר מתוך אינטראקציה

אפילו כשמתרגשת ונחשפת עם הגוף והנפש

לא בונה מגדל ציפיות לפני שרואה את הבית

כי בדרך כלל נגמר לפני שיש מספיק למלונה

הביטחון שלי נבנה לאט עם היסודות לעומק

הקירות התומכים בו נוצרים לבנה אחר לבנה

עד אז עצם הקשר בעיני זה גג תכנית מגירה

רק חזון ארכיטקטוני שיזכה לתזוזה או לגניזה

העלה הופך לדומן שמצמיח את העלה הבא

הערב פג המינוי שלי בכלוב והפעם לא חידשתי. בימים האחרונים קיבלתי התרעות ושקלתי. אמרתי לעצמי שאולי

יש הבדל בין מי שמוכנים להשקיע עשרים וחמישה שקלים לחודש במציאת מי שמתאימה להם, לבין מי שלא.

זה לא הדבר הכי נחמד להגיד ובטח לא באופן גורף. הכרתי כאן שולטים וחברים וחברות נהדרים שאינם מנויים.

הייתי מנויה תקופה ארוכה. אם יש יתרון סטטיסטי ממקד לכיוון הרציני בהידברות עם מי שמוכן לעשות את הצעד הקטן

לשולט צעד גדול לנשלטת, יתכן שכדאי בלי. זה פחות נוח. אוהבת את היסטוריית ההודעות והתזכירים בשולי הפרופילים.

והתמונות בבלוג, זה יחסר לי. אגב המטריה שצרפתי בשנייה האחרונה נהרסה ביציאה הראשונה. מקווה למצוא חדשה.

מעניין אם פחות מינוי זה יותר סיכוי. מה כבר יכול להיות? אם יסתבר שלא, אעשה שוב. שווה בדיקה. סקרנית, מחכה.

האגדה מספרת על רב רחומי שלמד הרחק מאשתו. אחת לשנה נהג להגיע ליום הכיפורים וחזר מיד אחריו.

פעם אחת לא הודיע ולא הגיע. הצטערה ודמעה נשרה מעינה. באותה שעה ישב על גג בית המדרש, נפל ומת. 

אפשר היה לומר שזה סיפור על איסור לפרוש מהאישה לשם לימוד תורה. יחד עם זאת ביום כיפור אסור לקיים

יחסי מין. מכאן שרב רחומי, שלא ברור מה הקשר שלו לרחמים, לא היה עם אשתו שנים ולא בגלל זה נפטר.

האגדה מקבילה באופן ציורי את נשירת הדמעה לנפילה מהגג. הכאב מהציפיה להגעה שלא מומשה בנטישה,

הוא הגורם המהותי לעונש. התפיסה היא שהסרת אחריות טוטלית של הגבר מהאישה הינה חטא שאין לו כפרה.

טוב ויפה, אך מזכיר לי סיפור נוסף הנחשב לטוב ויפה. רחל בת כלבא שבוע ורבי עקיבא. לפי המעשייה המקובלת

והאהובה, רבי עקיבא התרחק מאשתו לשתים עשרה שנים רצופות כדי ללמוד תורה לפני שרק כמעט חזר אליה.

מספרים שכאשר סוף סוף בא עם שנים עשר אלף תלמידיו שמע דו-שיח בינה לזקן שהסביר לה שהיא כעגונה.

רחל השיבה שמבחינתה ילמד שם עוד שתים עשרה שנה. ראה בכך רבי עקיבא אישור לסוב על עקביו וללכת שוב.

רק כחלוף שתים עשרה שנים נוספות, כלומר עשרים וארבע שנים של פרישות בעידן של תקופת פריון ותוחלת חיים

קצרות, חזר לעירו והפעם עם עשרים וארבעה אלף תלמידיו שהתרבו כשאשתו לא. מסופר שגם סבלה מעוני לבדה.    

איך זה סיפור מופת זוגי? מי שאסף עשרים וארבעה אלף תלמידים, הכיצד נבצר ממנו להביא ולאסוף את אשתו אליו?

נכון, מתואר שהאישה המסורה הסכימה. עדיין יש קו בין לשאת את בן הזוג על כפיים לבין לעלות על המזבח כקורבן.

תלמוד בבלי נשים כתובות ס"ב ב':

"הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא

חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה

הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה".

שבת שלום

המטריה החדשה שלי

ברחוב כמו בחיים כשבחוץ סגריר בפנים בהיר

ריצה לשבירת שיא מתחילה ברכינה לאדמה

האם קו האופק ורוד או ששוב קרני השמש נשברות בדמעות שלי?