|
|
|
פשוט כלום
זה כל מה שאני צריכה לעשות כדי שמדי יום
תישלחנה לי הצעות חברות חדשות בפייסבוק
כל כך כלום
שהדף עם הניק שלי חף ויחף ממילה ומפוסט
ובתמונת הפרופיל יש רק מים כמו פה באייקון
מעניין הכלום
בנות ובנים מצטרפים אך כמעט אינם פונים
ומי שכן אינו ממשיך כי כעת לא מתאים לי
כוחו של כלום
אם כדור השלג ימשיך להתגלגל ולהצטבר
בסוף תהיה לי רשת חברתית ריקה ענקית
לפרופיל לא קיים אפשר לשלוח הודעות לא קיימות?
זו התמונה
שתמיד הייתה לי בפרופיל
הגעתי כילדת מים וחושך קטנה
מתבוננת בעוצמה המאירה באופל
אוחזת במשהו מכך ומשתאה
משתקפת בעין מאגם הרגש
בי
גדלתי
יש כוחות שגיליתי בתוכי
יוצאת מהחממה לאוויר החופשי
נפרדת מהקרקע ומתייצבת באוויר
מפגישה את העוצמה שלך ושלי
לא רק רואה אלא גם נוגעת
בך
שונאת טפסים. מילה קשה שונאת. שונאת שונאת שונאת טפסים!
פעם סתם לא היה לי כלפיהם יחס מיוחד. נייר, לא מריח לא מסריח.
עד למשבר זוגי, משפחתי, גיאוגרפי, כלכלי, משפטי, תעסוקתי, חברתי.
הכול נחת בבת-אחת. לפתע התוודעתי לרשויות שמעולם לא הכרתי.
בזה אחר זה הלכו ונערמו הטפסים.
יש טפסים לרגע. ממלאים, שולחים ושוכחים.
יש טפסים לאספנים. צריך למסור אותם יחד עם טפסים נוספים.
יש טפסי שרשרת. כדי לקבל אישור על אחד ברשות אחת צריך לקבל
אישור על שני ברשות שניה. לשם כך לקבל אישור על שלישי ברשות...
יש טפסים לשנים. כאלה שצריך להילחם ולירוק דם כדי להגיע אליהם.
יש טפסים קורעי לב. זה הסוג הכי קשה. דף לבן ונאיבי למראה עם
אותיות קטנות. רק צבען השחור מרמז על האופל אתו מתמודדות.
טופס. אוגדן. חבילה. קלסר. ערימה. גבעה. הר גבוה יותר ויותר.
חלק מקבלים, כותבים, חותמים ומוסרים במקום, אחרים בבית.
לפעמים יש לי מחשב, לפעמים אין. לפעמים מקלידה מכתבים,
לפעמים מסתפקת בכתב-ידי. מקפידה שהתוכן יעלה על ההגשה.
לומדת שיש שירותי פקס בדואר ובחנויות מספר, חלק מביילת.
בסופם של תהליכים ממושכים הכול הופך לטפסים רשמיים.
טפסים המגדירים אמת, חופש, אחריות, נתינה, חיים, צדק.
מצהירה שחור על גבי לבן. מכירה במה שהיה מעומעם לי.
נותנת לזרים את הסמכות לעיין בחיי ולפסוק בקדוש לי.
וניצחתי איתם. טופס ועוד טופס, דף אחרי דף במאבקים כולם.
אנשים שקראו אותי או דיברו איתי עזרו לי עם הטפסים.
נמשך שלוש שנים. כפי שהתפרץ פתאום יחד התנקז ונדם.
שומרת חלק קטן מהם. החלק הארי הלך לכלוב המחזור.
יש רק עוד טופס אחד שכל-כך נמנעתי מלהגיש.
את מה שצריך להיות באמצעות הטופס הזה
הצלחתי לארגן עד כה על-ידי טפסים חלופיים.
כעת הרשות אליה פניתי הודיעה שיותר זה לא אצלה.
אפשר לחשוב מה זה כבר יכול להיות, בסך הכול טופס.
בין אם ייווצר ובין אם לאו המציאות קיימת ממילא.
אלא שהטופס הזה בשבילי הוא גרגר האפר האחרון
בשריפה של אמון ותקווה ששככה ולא תישכח.
חייבת להכין את הטופס, לא יעלה על הדעת שלא.
בעצם הגשתו אבטא את ההיפך ממה שיש בו.
מבלגנת את הבית במקום להושיב את עצמי.
רוצה להקיא, בטח עליתי שני קילו ממה שאכלתי.
עניין של ימים. טופס, עם מדירי שינה התמודדתי.
כתמיד יהיה מסודר ומלא. לא יקמט או ייקרע אותי.
שונאת טפסים, לחשוף את הצד החד בדף שאני.
חושב שנפלתי
למחילה שלך?
ארנב שובב
החיפזון מהקטן
מיהרת נמהרת
ובמחילתי ביקרת
מי שמדבר ביותר מפה אחד
שומע אותי ביותר מאוזן אחת
להירדם בלי לישון
לחלום בלי לדמיין
לדעת בלי לחשוב
לקלוט בלי לראות
לקבל בלי לבחון
לומר בלי להגיד
לחבק בלי לאחוז
לכאוב בלי לסבול
לחוות בלי להגדיר
להיות בלי לנשום
לגמור בלי לעצור
לעוף בלי לזוז
לאהוב
אתה הכי מתוק
שראיתי מרחוק
ממשיך לחייך
מבעד לקלישאות חבוטות
ונוק-אאוט מהחיים
שרבים ממנו לא קמים
עובר בכל הזוויות
הראש שלך במקום אחר
מושך אותך למעלה
רק נקודה
צמודה לאדמה
בבקשה אל תיפול ממך
אפשר לחבק ולנשק
עד שהצבע יתקלף?
זה כיף
אתה המיוחד שלי
רציתי להיכנס
לתיבת הצעצועים
חשבתי שהתחבאת
התחרטת והחלטת
שלא אגיע אליך
ילדה קטנה
קצת פוחדת
קצת לא מבינה
בבקשה אל תיפול ממני
אהיה אל-פולית
נקפוץ בטרמפולינה
נגיע עד השמיים
ניפול רק מצחוק
ננתר לעוד
נזנק לעל-חלל
נאהב בריק
יצורים כדוריים
לא מתחילים
לא נגמרים
מאושרים
בבקשה אל תיפול ממנו
אל-פול
בבקשה
אני רוצה
אתה יכול
הכול
לא כל בעל נוצות יודע לעוף
מתקשה
בשריפה אטית
הדם מבעבע ונמוג
הוורידים מתקשחים
הדפנות מצטמקות
גוש מאובן ושחור
חדל מפעום
מתנפץ
לרסיסים חדים
תערים זעירים
קרביים מבתרים
פגיונות משוננים
שרירים מפלחים
אזמלים מתעקלים
באישונים ננעצים
כותשים
מרטשים
וזה לא כואב
כי כבר אין לב
