לפני 8 שנים. 30 באפריל 2016 בשעה 22:02
אוהבת להכין רגל קרושה
אני פולניה בלי גבולות :-)
אוהבת
שפחה מורכבת© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 8 שנים. 30 באפריל 2016 בשעה 18:14
משגרת חום
אהבה הבנה
מילה
תקווה עידוד
חיבוק נשיקה
אמון נתינה
מחשבה
רגש רצון
פינוק כמיהה
חיוך ברכה
ככל שהמחסנית שלי מתרוקנת כך אני יותר מלאה
לפני 8 שנים. 30 באפריל 2016 בשעה 12:55
פסח מאחורינו ויש צעצועים שאני מקווה שיעברו מהעולם. בובות עשרת המכות.
יצירות לבד ופלסטיק מתוקות. מוכנות מראש או שהקטנים משתתפים בעיצובן.
מה הם לומדים? שכיף לצהול מהמחשבה שהמון אנשים צמאו למים וקיבלו דם.
לחייך ממוות בייסורים של סוסים, חמורים, גמלים, בקר וגם גדיים פועים ורכים.
והשוס, להתלהב שילדים כמוהם ותינוקות כאחיהם לא מתעוררים יותר בבוקר.
יש טיעונים כביכול מצדיקים. פרעה התחיל קודם והשליך ליאור תינוקות יהודים.
ניתנה לו התרעה מראש. לכן הוא החליט במו עצמו מהן המכות שתספוג ארצו.
זו מלחמה, גם חפים מפשע סובלים. באמת? יש משהו שמצדיק טבח תינוקות?
הטיעון היחיד שראוי להעלותו הוא שמדובר בתקופה עם קוד מוסרי שונה מהיום.
אלפי שנים לפני התפתחות זכויות הילד והאדם. יש ללמד שהנכון אז פסול כעת.
ההזדהות הרגשית המושגת באמצעות הבובות שובות הלב עושה דבר הפוך.
ילדים אינם היסטוריונים. בהתעסקות בצעצוע המשעשע ומבחינתם התמים
מפנימים שכל הדברים האיומים האלה משמחים, מובעים בידם כמשחק ילדים.
חז"ל הסתייגו מהזיקוקים הצובעים באורות ססגוניים את השמיים השחורים.
חקקו בשם האל את האמירה "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?".
המכות היחידות החביבות עלי הן אלה הבאות באמפתיה, מתוך אהבה לזולת.
מכת הצעצועים הזו מוטב שתיפסק. כאשר שוברים את הכלים לא משחקים.
דוגמיות מהמגוון הרחב. הקלקה על התמונות מובילה למקורות הצילומים.
לפני 8 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 10:12
רבים נמצאים בקשר וירטואלי עם אלוהים. אין ברירה, ככתוב בספר שמות ל"ג כ"ג "וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי,
וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ". אפשר לקבל אותות, כמו מאחורי מסך מחשב. ניתן לשמוע קולות,
בדומה לפון או למגה-פון. אפילו לחזות בהתרחשויות פנטסטיות כבסרטון. בימינו ראיית האל נחשבת
לאוקסימורון, כי לאל אין גוף ולא דמות הגוף והעיניים שלנו מוגבלות.
קיימים דיונים מרתקים בסוגיית תפיסת האל והשינויים בה בתקופות שונות. לענייננו קבלת מלכות האל
מבוססת על קשר אמוני, וירטואלי. כשם שבצ'אט אין לדעת אם המקליד הוא גבר או אישה, אמתי או
מתחזה, כך גם ביסוד האמונה. מניחים שיש אלוהים. יתכן שלהשערה הזו יש סיבות טובות. עדיין זו
אינה ידיעה היכולה להיות מושגת במציאות, ואין סקייפ עם אלוהים.
כל זאת למעט פעם אחת בה לפי האגדה נגלה האל ביציאת מצרים באופן ישיר לרבים. זה התחיל
בסנה באמצעותו דיבר האל. המשיך עם המטה, הכלי להעברת הכוח. התגבר במכות עצמן, בעלייה
במדרגה "והכיתי כל בכור בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך". בכל-זאת זה משהו שמסופר
שנעשה ישירות. לילה, כולם היו בבית והתגלות לא יכלו לראות.
האגדה האמיצה מספרת שבקריעת ים סוף הנוכחים ראו את האל והכירוהו. אפילו שפחה על הים
ראתה את מה שיחזקאל הנביא לא ראה. יחזקאל מוזכר מכיוון שנחשב לגדול רואי מעשה המרכבה,
תבנית מלכות אלוהים. האירוע כה עוצמתי וחד-פעמי שאי-אפשר לומר מה ראתה, אלא רק שראתה.
קשר ריאלי של האל עם שפחה חזק ומשמעותי יותר מוירטואלי עם נביא.
מכילתא שמות ט"ו ב':
"זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ'
[שנאמר] וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א).
משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו
ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא
הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו".
חג שמח ושבת שלום
לפני 8 שנים. 28 באפריל 2016 בשעה 15:32
משייך אותי
לוקח מרחק
שקופה לך
חידה בשבילי
נהנה ממני
מצפה ליותר
מגביל ועוצר
מוציא ומשחרר
מפרק חסמים
מרכיב בשלבים
מלטף הרצון
סוטר למציאות
מגע חשמל
דממת אלחוט
מגיבה בכנות
שלך בצייתנות
אכולת ספקות
מצפה לבאות
כורעת לרגליך
נוסקת אליך
שותה אותך
צמאה לכולך
גופי מסופק
בלבי מחנק
נפשי שקטה
שנתי נודדת
מה נפתח בי
מה נסגר איתך
בידך אדוני
רוכסן הזונה
לפני 8 שנים. 27 באפריל 2016 בשעה 4:47
לפני 8 שנים. 25 באפריל 2016 בשעה 6:37
מאושרת
כל כך הרבה טוב
שלא מספיקה לכתוב